העז

לעזים הייתה חשיבות רבה בעת העתיקה. בעזרתן הצליחו אנשים לשרוד באזורים מדבריים, הן שמשו לצורכי פולחן וכן כמטבע עובר לסוחר.

העז שימשה חלק קבוע מהעדר הקדמון וסייעה לכלכלת המשפחה. בעדר הקדמון היו עזים מצבעים שונים. עם השנים רגילים להכיר את העז המקומית לפי צבעה השחור.
באזורים הדלים באמצעי ייצור, כמו קרקע ומים, נפוץ גידול העזים באופן מסורתי, והוא נועד בעיקר לייצור בשר, ורק באופן משני לייצור חלב.
לגידול עזים בארצות מתפתחות כמה יתרונות: השקעה ראשונית ועלויות ייצור נמוכות, ניצול אמצעיים שוליים, החזר מהיר של ההשקעה וניצול של עבודה משפחתית, גם של ילדים וגם של נשים.
המצב שונה לחלוטין בארצות מפותחות, שבהן גידול העזים מיועד בעיקר לחלב.
בשנים האחרונות מוצרי החלב המופקים מחלב העז הפכו להיות פופולריים במיוחד, הן מן הסיבה שיש רצון להרחיב ולגוון את שוק מוצרי החלב שנשלט ברובו ע`י מוצרי חלב פרה, והן בגלל ההכרה בתכונות התזונתיות-רפואיות המיוחסות לחלב עזים.

חלב עזים מכיל כ- 15 יסודות חיוניים לגוף: חלבון, שומן, פחמימות, מים, אשלגן, זרחן, נתרן, סידן, כלור, גופרית, ברזל, צורן, פלואור, מנגן ויוד, באחוזים מקבילים לתכולתם בגוף האדם.

החלבון שבחלב העזים מספק לגוף האדם את חומצות האמינו הדרושות לו, בצורה הטובה והמאוזנת ביותר. חלב עזים נוח לעיכול משום שהגבן שלו מכיל פתיתים קטנים יותר משאר סוגי החלב וכן כדוריות שומן זעירות ולא גדולות כמו חלב הפרה. בשל תכונות אלה מתעכל חלב עזים תוך 20 דקות( של הכבשה תוך שעה ושל הפרה תוך 3 שעות).שיעור הנתרן הגבוה בחלב העז מרגיע את הקיבה ושיעור הפלואור הגבוה מחזק את השיניים ומקל על הסבל ממחלות ראומטיות. הסידן מסייע בבניין עצמות הגוף, והנתרן ידוע כיסוד השומר על הנעורים. חומצות השומן מסייעות בהפחתת רמת הכולסטרול בדם.