up למעלה

ספיגה לקויה של לקטוז ואי סבילות ללקטוז

מודעות גבוהה של הציבור לנושאים העוסקים בתזונה ובריאות מחד ותפיסות מוטעות הקשורות לאי-סבילות ללקטוז,מאידך, מגבירים את הצורך בהבחנה בין המונחים ספיגה לקויה של לקטוז ואי-סבילות ללקטוז. לקטוז (Saccharum lactis), הוא הסוכר העיקרי בחלב. זהו דו-סוכר המורכב משני החד סוכרים : גלוקוז וגלקטוז.
הגוף אינו יכול לספוג את הלקטוז ולהשתמש בו אלא לאחר פירוקו לשני הסוכרים המרכיבים אותו, על ידי האנזים לקטאז – במעי הדק.
פעילות הלקטאז בעובר גוברת עם צמיחתו בתקופת ההריון, נותרת גבוהה בתקופת ההנקה ומתחילה לרדת עם הגמילה ממנה.
במבוגרים, פעילות הלקטאז, פוחתת לכדי עשירית מהפעילות ההתחלתית. רמה נמוכה של לקטאז שכיחה בקרב 50%-33% מאוכלוסיית העולם. הרקע האתני משפיע על מועד התחלת הירידה בפעילותו ועל שיעור הירידה. הפיזור הגיאוגרפי של אוכלוסיות עם שיעורים שונים של ספיגת לקטוז, מוסבר באמצעות הרקע הגנטי ותופעות של הגירה. על אף שקיימים מספר גורמים לירידה בפעילות הלקטאז, הגורם היחיד המבדיל בין אנשים השומרים על פעילות הלקטאז, לבין אלה המאבדים אותה הוא השיעור הגבוה יותר של סינתיזת הלקטאז בראשונים. לאחר שהלקטוז מתפרק, גלוקוז וגלקטוז נספגים אל תאי המעי הדק באמצעות תהליך פעיל הדורש אנרגיה.
כאשר הלקטוז אינו מתפרק בכמויות נאותות בחלק הקרוב של חלל המעי הדק, הריכוז בחלק המרוחק שלו, עולה. הלקטוז שלא נספג, גורם השפעה אוסמוטית המגבירה את כמות המים והנתרן בחלל המעי. תכולת הנוזלים במעי הגס עולה פי שלושה ועלולה לגרום לשלשול.
במעי הגס, הלקטוז שלא נספג עובר פרמנטציה (תסיסה ) , על ידי החיידקים. הפרמנטציה יוצרת גזים כמו מתאן, CO2 ומימן וחומצות שומן נדיפות כמו אצטאט, בוטיראט ופרופיונט. התסמינים הקליניים כוללים : שלשול, גזים במעי, נפיחות בטנית וכאבי בטן.
חלק מהמימן עובר דרך רירית המעי, נכנס לזרם הדם ומופרש על-ידי הריאות. המימן הננשף, מהווה בסיס למבחן מימן בנשימה, המשמש לאבחון אי-סבילות ללקטוז. מספר חומצות שומן נדיפות מופרשות בצואה.

מה ההבדל בין אי סבילות ללקטוז לבין ספיגה לקויה של לקטוז ?

המונח `אי סבילות ללקטוז` , מתייחס לתסמינים כמו שלשול וכאבי בטן לאחר צריכת כמויות מוגדרות של חלב ו/או מוצרי חלב. המונח ` ספיגה לקויה של לקטוז `, מתייחס לליקוי בפירוק הלקטוז, לגלוקוז וגלקטוז.
אנשים רבים אשר פעילות הלקטאז שלהם נמוכה עשויים לא לחוות כלל תסמינים במערכת העיכול. הגורמים האחראים לתסמינים של אי-סבילות ללקטוז, במערכת העיכול הם: 1. פעילות נמוכה של לקטאז. 2. כמות גדולה של לקטוז . 3. שיעור מהיר של התרוקנות הקיבה.
4. שיעור מעבר מהיר במעי.

הגדרות של מחסור בלקטאז

מחסור בלקטאז עלול להיות מולד, ראשוני או משני.
מחסור מולד בלקטאז הוא פגם נדיר במטבוליזם המאופיין במחסור מוחלט של לקטאז. תסמינים קליניים כוללים שלשול חמור, התייבשות ותת-תזונה ומופיעים בשבוע הראשון לחיים אלא אם התינוק ניזון ממזון שאין בו לקטוז. זהו המצב היחיד אשר נדרשת בו הימנעות מוחלטת מצריכת לקטוז לכל אורך החיים.מחסור ראשוני בלקטאז הוא מונח המתאר הפחתה נורמלית של פעילות הלקטאז החל מתקופת הגמילה מההנקה. מחסור מוחלט בלקטאז, מופיע לעיתים נדירות.
מחסור משני בלקטאז עלול להופיע לאחר ניתוח המפחית את שטח הפנים של אזור הספיגה. מחלת קרון, צליאק, זיהום חריף במערכת העיכול ותרופות כמו אספירין, תרופות נוגדות דלקת- לא סטרואידיות ואנטיביוטיקה, עלולים אף הם לגרום נזק לרירית המעי.כאשר רירית המעי נפגעת, מאגר הלקטאז במעי נפגע ואז מופיע מחסור משני באנזים. מחסור משני הוא בדרך כלל, זמני.

אבחון

אבחון אי-סבילות ללקטוז, יש לבסס על ההיסטוריה התזונתית של המטופל, הקשר בין צריכת המזון לתסמינים ומבחני מעבדה.
מבחן נשיפת מימן בודק את תוצאות התהליך של עיכול הלקטוז וספיגתו. אם זוהה מימן בנשימה הרי שפעילות הלקטאז אין בה די לפירוק הכמות הנבדקת בהעמסת הלקטוז.

טיפול באי-סבילות ללקטוז

ככלל, מוטב שאנשים החושדים בקיומה של אי-סבילות ללקטוז, יתייעצו עם הרופא, לפני שינוי הרגלי האכילה. רבים מייחסים תסמינים במערכת העיכול לצריכת חלב ומוצריו,כאשר למעשה התסמינים שהם חווים עקב סיבות פיסיולוגיות אחרות כמו גם סיבות פסיכולוגיות , מחקים את התופעות של אי-סבילות ללקטוז.
ברוב המקרים אין צורך להרחיק חלב ומוצרי חלב באופן מוחלט מן התפריט.
הימנעות ממזונות אלה, עלולה להוביל לצריכה בלתי מספקת של סידן ולהגביר את הסיכון לאוסטיאופורוזיס ויתר-לחץ-דם.

כיצד ניתן לשפר את הסבילות ללקטוז ?

התאמת הכמויות של מוצרי החלב וסוגיהם למידת פעילות הלקטאז .
רצוי לצרוך את החלב עם מזונות נוספים. צריכת לקטוז במסגרת ארוחה או בצירוף למזונות מוצקים, מאיטה את התרוקנות הקיבה ומעבר הלקטוז למעי הגס ומאפשרת בכך ללקטאז האנדוגני, לעכל את הלקטוז. חלב המכיל אחוזי שומן גבוהים יותר, עדיף מבחינה זו על חלב דל-שומן, עקב האטת התרוקנות הקיבה .
חיידקים חיים, המשמשים בייצור היוגורט, מפרישים לקטאז ומסיבה זו, יחד עם מרקמו החצי מוצק, היוגורט עדיף על חלב נוזלי.
רוב הגבינות הקשות, מכילות כמויות זניחות של לקטוז עקב תהליך ההבשלה שהן עוברות ותכולת המוצקים שלהן . גבינת קוטג` מכילה כמות נמוכה יותר של לקטוז לעומת גבינה לבנה רכה.
אנשים אשר אינם מעכלים גם כמויות קטנות של לקטוז, יכולים לצרוך חלב מופחת-לקטוז או לחילופין להשתמש בטבליות לקטאז בזמן צריכת חלב ומוצריו.טבליות אלה וחלב מופחת-לקטוז אינם נחוצים,בדרך כלל, לאנשים הצורכים כמות לקטוז הנמצאת בכוס חלב אחת (10 גרם) או פחות. אמצעים אלה עשויים להועיל לצורכים כמויות גבוהות מאלה בבת-אחת. לכן, רצוי לצרוך את הכמות המומלצת של חלב ומוצריו ( 4-3 מנות ) במנות קטנות יותר, מהלך היום.

לאנשים הצורכים דיאטה ללא לקטוז , מומלץ להיוועץ בדיאטנית לצורך תכנון תפריט הכולל את כל רכיבי התזונה ומניעת מחסורים תזונתיים ומחלות הנובעות מהם.

1. Buller HA, Rings EHHM, Montgomery RK, Grand RJ. Clinical aspects of lactose intolerance in children and adults. Scand J Gastroenterol Suppl 1991; 188: 73-80.

2. Sahi T. Hypolactasia and lactase persistence : hystorical review and the terminology. Scand J Gastroenterol 1994; 29 (Suppl 202) 1-6.

3.Vesa TH, Marteau P, Korpela R. Lactose intolerance. J Am Coll Nutr. 2000 Apr; 19 (2 Suppl) : 165S-175S).