ספיגה לקויה של לקטוז ואי סבילות ללקטוז

המונח `אי סבילות ללקטוז` , מתייחס לתסמינים כמו שלשול וכאבי בטן לאחר צריכת כמויות מוגדרות של חלב ו/או מוצרי חלב. המונח ` ספיגה לקויה של לקטוז `, מתייחס לליקוי בפירוק הלקטוז, לגלוקוז וגלקטוז.
אנשים רבים אשר פעילות הלקטאז שלהם נמוכה עשויים לא לחוות כלל תסמינים במערכת העיכול. הגורמים האחראים לתסמינים של אי-סבילות ללקטוז, במערכת העיכול הם: 1. פעילות נמוכה של לקטאז. 2. כמות גדולה של לקטוז . 3. שיעור מהיר של התרוקנות הקיבה.
4. שיעור מעבר מהיר במעי.

מחסור בלקטאז עלול להיות מולד, ראשוני או משני.
מחסור מולד בלקטאז הוא פגם נדיר במטבוליזם המאופיין במחסור מוחלט של לקטאז. תסמינים קליניים כוללים שלשול חמור, התייבשות ותת-תזונה ומופיעים בשבוע הראשון לחיים אלא אם התינוק ניזון ממזון שאין בו לקטוז. זהו המצב היחיד אשר נדרשת בו הימנעות מוחלטת מצריכת לקטוז לכל אורך החיים.מחסור ראשוני בלקטאז הוא מונח המתאר הפחתה נורמלית של פעילות הלקטאז החל מתקופת הגמילה מההנקה. מחסור מוחלט בלקטאז, מופיע לעיתים נדירות.
מחסור משני בלקטאז עלול להופיע לאחר ניתוח המפחית את שטח הפנים של אזור הספיגה. מחלת קרון, צליאק, זיהום חריף במערכת העיכול ותרופות כמו אספירין, תרופות נוגדות דלקת- לא סטרואידיות ואנטיביוטיקה, עלולים אף הם לגרום נזק לרירית המעי.כאשר רירית המעי נפגעת, מאגר הלקטאז במעי נפגע ואז מופיע מחסור משני באנזים. מחסור משני הוא בדרך כלל, זמני.

אבחון אי-סבילות ללקטוז, יש לבסס על ההיסטוריה התזונתית של המטופל, הקשר בין צריכת המזון לתסמינים ומבחני מעבדה.
מבחן נשיפת מימן בודק את תוצאות התהליך של עיכול הלקטוז וספיגתו. אם זוהה מימן בנשימה הרי שפעילות הלקטאז אין בה די לפירוק הכמות הנבדקת בהעמסת הלקטוז.

ככלל, מוטב שאנשים החושדים בקיומה של אי-סבילות ללקטוז, יתייעצו עם הרופא, לפני שינוי הרגלי האכילה. רבים מייחסים תסמינים במערכת העיכול לצריכת חלב ומוצריו,כאשר למעשה התסמינים שהם חווים עקב סיבות פיסיולוגיות אחרות כמו גם סיבות פסיכולוגיות , מחקים את התופעות של אי-סבילות ללקטוז.
ברוב המקרים אין צורך להרחיק חלב ומוצרי חלב באופן מוחלט מן התפריט.
הימנעות ממזונות אלה, עלולה להוביל לצריכה בלתי מספקת של סידן ולהגביר את הסיכון לאוסטיאופורוזיס ויתר-לחץ-דם.

התאמת הכמויות של מוצרי החלב וסוגיהם למידת פעילות הלקטאז .
רצוי לצרוך את החלב עם מזונות נוספים. צריכת לקטוז במסגרת ארוחה או בצירוף למזונות מוצקים, מאיטה את התרוקנות הקיבה ומעבר הלקטוז למעי הגס ומאפשרת בכך ללקטאז האנדוגני, לעכל את הלקטוז. חלב המכיל אחוזי שומן גבוהים יותר, עדיף מבחינה זו על חלב דל-שומן, עקב האטת התרוקנות הקיבה .
חיידקים חיים, המשמשים בייצור היוגורט, מפרישים לקטאז ומסיבה זו, יחד עם מרקמו החצי מוצק, היוגורט עדיף על חלב נוזלי.
רוב הגבינות הקשות, מכילות כמויות זניחות של לקטוז עקב תהליך ההבשלה שהן עוברות ותכולת המוצקים שלהן . גבינת קוטג` מכילה כמות נמוכה יותר של לקטוז לעומת גבינה לבנה רכה.
אנשים אשר אינם מעכלים גם כמויות קטנות של לקטוז, יכולים לצרוך חלב מופחת-לקטוז או לחילופין להשתמש בטבליות לקטאז בזמן צריכת חלב ומוצריו.טבליות אלה וחלב מופחת-לקטוז אינם נחוצים,בדרך כלל, לאנשים הצורכים כמות לקטוז הנמצאת בכוס חלב אחת (10 גרם) או פחות. אמצעים אלה עשויים להועיל לצורכים כמויות גבוהות מאלה בבת-אחת. לכן, רצוי לצרוך את הכמות המומלצת של חלב ומוצריו ( 4-3 מנות ) במנות קטנות יותר, מהלך היום.

1. Buller HA, Rings EHHM, Montgomery RK, Grand RJ. Clinical aspects of lactose intolerance in children and adults. Scand J Gastroenterol Suppl 1991; 188: 73-80.

2. Sahi T. Hypolactasia and lactase persistence : hystorical review and the terminology. Scand J Gastroenterol 1994; 29 (Suppl 202) 1-6.

3.Vesa TH, Marteau P, Korpela R. Lactose intolerance. J Am Coll Nutr. 2000 Apr; 19 (2 Suppl) : 165S-175S).