חליבת החלב

מאז החל האדם להשתמש בחיות משק לצורך הפקת חלב ועד ראשית המהפכה התעשייתית, היה החלב מופק מהפרה בדרך של חליבה ידנית. החליבה הידנית היתה מבוצעת על ידי סחיטה, כשבכל פעם נדרשו שתי פעולות לצורך קבלת החלב: הסחיטה הראשונית, שמטרתה לסחוט חלב מן העטין אל בריכת החלב שבפטמה, ופעולת הסחיטה השנייה, שמטרתה לסחוט את תכולת החלב שבפטמה (15–60 סמ"ק בכל פעם) אל מיכל חלב. החליבה הידנית מתבצעת מספר פעמים ביממה (לרוב שלוש).

והיום… חליבה במכון חליבה

כיום, פינתה החליבה הידנית את מקומה לחליבה מכנית. מכשיר החליבה הראשון הומצא כבר בשנת 1836, ואולם מכשירי חליבה ראשוניים אלה היו בלתי יעילים פעמים רבות.

בטכניקת החליבה המודרנית של ימינו הפרות מובלות למחלוב (מכון החליבה) ומתמקמות על במה מוגבהת, לנוחות עבודתו של החולב. לאחר שטיפת הפרות וחיטוי העטין, מחברים לכל עטין גביע שואב. הגביע מחקה באמצעות פעולה מכנית, את פעולת היניקה של העגל.

החלב מוזרם ישירות למיכל קירור שם הוא מאוחסן בטמפרטורה של 4-3 מעלות צלזיוס.

מכון החליבה מתוכנן במיוחד לאפשר חליבה של פרות רבות במהירות, אך עם זאת לאפשר תנאי היגיינה מירביים ואפשרות שטיפה של הציוד והמכון כולו בין קבוצות הפרות הנחלבות.

בדיקת איכות והובלה

מכלי החלב שנאגר במחלוב מובלים לעיבוד במחלבה על-ידי מיכלית יעודית לכך. אך לפני שיגיע לשם עובר כל מיכל בדיקת איכות. לאחר מספר בדיקות איכות (חמש) מוזרם החלב לסילו (מיכל ענק) של המחלבה.