השפעת השילוב צינון והזנת פרות חלב בדופן תא ראשוני כתחליף למזון גס, על התנובה והרכב החלב בתנאי הקיץ הישראלי

דו"ח מסכם תלת שנתי למחקר 362-0071 (2004-2007)

השפעת השילוב צינון והזנת פרות חלב בדופן תא ראשוני כתחליף למזון גס, על התנובה והרכב החלב בתנאי הקיץ הישראלי

הוגש ב 20.5.2007 למועצת החלב ע"י:
יהושע מירון1, גבי עדין3, רן סולומון3, אבי שמאי1, אברהם זינו1, אדית יוסף1, משה ניקבחת1, אריה ברוש1, עזרא שושני3, וסמיר מבג'יש4
1המחלקה לבקר, המכון לחקר בע"ח, מינהל המחקר החקלאי. 2המחלקה לבקר, שה"מ. 3הפקולטה לחקלאות, רחובות.

תקציר הדו"ח התלת שנתי
דו"ח מדעי זה מציג את הממצאים של שלושה ניסויים שנערכו בפרות חלב במהלך השנים 2004-2007 .
האסטרטגיה התזונתית שנבחנה במהלך הפרויקט היא שלא ניתן להגדיל את ריכוזיות האנרגיה נטו הנצרכת במנת בקר לחלב מעבר לרמה המושגת היום ע”י החלפת המספוא הגס בגרעינים עמילניים, משום שכך ייפגעו החיידקים הצלולוליטיים בכרס, נעכלות דופן התא הצמחי וייצור שומן החלב, והדבר כרוך בסיכון בריאותי לפרה. לעומת זאת החלפת חלק מהמזון הגס שבמנה בחומרי לוואי עתירי דופן ראשונית, עשויה להביא לשיפור הייצור של חלב ורכיביו בתנאי עומס חום. אסטרטגיה תזונתית זו נבחנה ואומתה כנכונה וכדאית לביצוע במהלך שנת הפרויקט השנייה והשלישית.
בנוסף נועדו השנה הראשונה והשלישית של הפרויקט לבחון את תקפות ההשערה הטוענת כי כדאי לצנן פרות חלב הרות במהלך תקופת היובש וההכנה על מנת למנוע פגיעה בהכנת העטין לקראת ההמלטה בקיץ; פגיעה שנובעת מהשפעת עקת החום על יצור ושיעור ההורמונים המעורבים בתהליכים הקשורים בהתפתחות בלוטת העטין. גם השערה זו נבחנה, ואומתה ונמצא שכדאי לצנן פרות יבשות הרות במהלך הקיץ.
מטרת הניסוי של השנה הראשונה הייתה: בחינת השפעת הצינון בהשוואה להעדר צינון בפרות יבשות הנמצאות בקיץ בסככה סגורה בתנאי עקת חום, על הפיסיולוגיה, האכילה, והביצועים של הפרות.
הניסוי בוצע ב 16 פרות יבשות בסוף ההריון שחולקו לשתי קבוצות של 8 פרות כל אחת הדומות בביצועיהן בתחלובה הקודמת, והוכנסו לשני צידי המבנה הסגור בעל הגג הנמוך של הרפת המטבולית בבית דגן. 8 פרות צוננו למשך כל תקופת היובש וההכנה ע"י הרטבה ואוורור מאולץ על גב הפרה ואילו 8 הפרות בצד השני של הרפת היו בתנאי עקת חום ולא קבלו כל צינון או אוורור מאולץ. ההזנה לשתי הקבוצות היתה דומה, והפרות הואבסו בצריכה חופשית עד לגבול של 12 ק"ג ח"י לפרה ליום.
הממצאים העיקריים של ניסוי השנה הראשונה היו: צינון פרות במהלך היובש וההכנה הביא לירידה משמעותית בקצב הנשימה שאובחן כמדד היעיל ביותר להערכת עוצמת עקת החום של פרות. השיפור בתנאים הסביבתיים אפשר לפרות המצוננות לצרוך 1.2 ק"ג ח"י יותר, בהשוואה לפרות הביקורת אשר שתו 17.0 ליטר מים ליום יותר והשקיעו יותר אנרגיה להלחתה בניסיון לצנן את עצמם. נמצאה נטייה לשיפור המצב הגופני לקראת ההמלטה ועד לשיא התחלובה של יבשות שקבלו צינון. בהתאם לכך, נמצאה פעילות ליפוגנטית מוגברת ופעילות ליפוליטית פחותה בתאי שומן בסיס הזנב. לא נמצאה השפעה על השתנות המצב הגופני, משקל הולדות ואיכות הקולוסטרום. בגלל המספר המצומצם של פרטים, לא נמצא הבדל בתנובת החלב והרכבו במשך 90 יום הראשונים לאחר ההמלטה. אך נמצא יתרון מסוים לקבוצת הצינון בתנובת השומן והחמ"ש בשיא הלקטציה, ושיעור מחלות הרחם שלהן היה נמוך באופן משמעותי. כיוון שנמצאה נטייה לתנובת שיא תחלובה גבוהה יותר ומוקדמת יותר בפרות שצוננו במהלך היובש נראה לנו שיש צורך בניסוי נוסף במספר רב יותר של פרות יבשות בתנאי משק לאימות השיפור במצב הגופני ובביצועים לאחר ההמלטה בהשפעת הצינון.
מטרות הניסוי של השנה השנייה היו: לבחון האם הגדלת ריכוזיות האנרגיה במנה ע"י החלפת חלק מתחמיץ החיטה בקליפות סויה, תאפשר לפרה לשפר את הצריכה והביצועים בתנאי עומס חום, והאם אפקט ההזנה יושג גם בתנאי צינון מיטביים.
הניסוי נערך ברפת הפרטנית בית דגן בקיץ 2005. ארבעים ושתיים פרות גבוהות תנובה חולקו לשתי קבוצות בנות 21 פרות כל אחת, דומות בביצועיהן, שהואבסו במשך 14 שבועות בקיץ באחת משתי המנות. קבוצת הביקורת קיבלה בליל שהכיל 18% NDF ממזון גס ואילו קבוצת הניסוי קיבלה בליל בהרכב מקורות עמילן וחלבון דומים, שהכיל רק 12% NDF ממזון גס, ובו הוחלף שליש מתחמיץ החיטה בקליפות סויה. שתי המנות הכילו 16% חלבון ונבדלו בנעכלות הבלילים. שתי קבוצות ההזנה הוחזקו במשך 7 שבועות בתנאי צינון מיטביים, הכוללים הרטבה ואוורור מאולץ בחצר ההמתנה 7 פעמים ביום (סה"כ 6 שעות צינון ביום). בתום התקופה הראשונה הופסק הצינון ואותן שתי קבוצות הזנה הוחזקו במשך 7 שבועות עוקבים בתנאי עומס חום ללא צינון.
ממצאי ניסוי השנה השנייה: האפקט של צינון החולבות הביא להקטנה בשיעור של 24% בקצב הנשימה במדידת הבוקר אך לא השפיע על קצב הנשימה במדידת אחה"צ. אפקט ההזנה היה אדיטיבי לאפקט הצינון והתבטא בהקטנה נוספת של 12% בקצב הנשימה במדידת הבקר ושל 9% במדידת אחה"צ. אפקט הצינון הביא להקטנה של 0.3 מ"צ טמפרטורת הגוף במדידת הבקר וב 0.6 מ"צ במדידת אחה"צ. בתקופת הצנון חלה עליה בשיעור של 7% בקצב הלב של הפרות במנת הביקורת אך לא בפרות שקיבלו את מנת הניסוי. אפקט הצינון הביא לתוספת של כ 0.78 ק"ג/יום במשקל הגוף של הפרות לעומת העדר צינון ולתוספת של 0.10 נקודות במצב הגופני בפרות שקיבלו את מנת הביקורת, אך לא נמצא הבדל בתוספת משקל גוף ובהערכת המצב הגופני בהשפעת הטיפולים התזונתיים. נפחיות בליל הביקורת הייתה גבוהה יותר בכ- 7% מבליל הניסוי. אפקט הצינון או ההזנה לא השפיעו על ה pH בכרס, על מוליכות החלב ועל הפעילות של הפרות (צעדים/שעה), לעומת זאת, הפרות המצוננות היו פעילות יותר וצעדו 22% יותר מאשר הפרות הלא מצוננות. עבודה זו ממחישה את ההשפעה שיש לצינון על קצב הנשימה בטווח המיידי ועל טמפרטורת הגוף של הפרה עד שעתיים לאחר הפעלתו. הזנה בחומרי לוואי עתירי דופן ראשונית כתחליף למזון גס הורידה את קצב הנשימה וטמפרטורת הגוף של הבקר ואפשרה לפרות ליצר יותר חלב. הממצאים מראים שאפקט ההזנה לא השפיע על הוצאת החום המדודה, בעוד שבתקופת הצינון הוגברו קצב הלב ויצור החום בשתי המנות בכ 25% בממוצע כתוצאה מהגידול ביצור החלב ומהגדלת רמת האנרגיה המופרשת בחלב. היעילות האנרגטית ליצור חלב פלוס תוספת גופנית מתוך כלל האנרגיה, נשארה קבועה בכל הטיפולים, אך ראוי לציין שנמצאה שונות גדולה בין פרות ביחס למדד זה. נראה שקיימת השפעת גומלין בין האפקטים של הטיפול התזונתי והצינון על קצב הנשימה, טמפרטורת הגוף, קצב הלב ויצור החום. נתוני התנהגות האכילה וצריכת המזון מראים שאפקט הצינון התבטא בשיפור מובהק של 16.3% בצריכת המזון ע"י הפרות לאורך היממה, שהביא בעקבותיו לגידול של 28.7% בתנובת החלב, 22.6% בתנובת החלב מושווה שומן (חמ"ש) ו 23.1% בתנובת החלב מושווה מחיר (חמ"מ). אפקט ההזנה על צריכת המזון (עלייה של 8.2%) היה מובהק ואדיטיבי לאפקט הצינון, והתבטא בגידול של 6.2% בתנובת החלב ו % 3.2 בתנובת החמ"מ. לא נמצא הבדל בנצילות המזון ליצור חלב בין שני הטיפולים התזונתיים למרות הבדלי הנעכלות בכרמ"ל שבין שתי המנות. אפקט הצינון התבטא בשיפור של 11% בנצילות המזון ליצור חלב. נמצאה השפעה הרבה של הצינון על הגדלת צריכת המזון ותנובת החלב בתנאי עומס חום בקיץ, ונראה שהזנה בחומרי לוואי עתירי דופן ראשונית כתחליף למזון גס מאפשרת הגדלה נוספת של ייצור החלב בקיץ מעבר להשפעת הצינון. תחשיב של הרווחיות לרפתן המבוסס על התמורה לק"ג חמ"מ בניכוי עלות המזון, מראה שאפקט הצינון הגדיל את הרווח לפרה ב 29% בהשוואה להעדר הצינון. שינוי ההזנה בתנאים של העדר צינון הגדיל את הרווח לפרה בשיעור נמוך יותר.
מטרת הניסוי של השנה השלישית הייתה: לבחון את השפעת מתן צינון מיטבי ליבשות לאורך כל תקופת היובש וההכנה בתנאי עומס חום בקיץ ברפת משקית, על המצב הגופני, וייצור הקולוסטרום בהמלטה, ועל המצב הגופני, הבריאות, וייצור החלב ורכיביו ובמשך 3 חודשים לאחר ההמלטה.
הניסוי נערך ברפת תימורים ובו השתתפו 36 זוגות של פרות יבשות הרות ו 8 זוגות של עגלות הרות. חצי מהפרות והעגלות קבלו צינון מיטבי למשך כל תקופת היובש וההכנה ע"י הרטבה ואוורור מאולצים לאורך האבוס, ובנות זוגן האחרות הוחזקו בתנאי עומס חום.
ממצאי הניסוי של השנה השלישית: טמפרטורת הסביבה, הלחות יחסית ואינדקס עומס החום בסככות היבשות וההכנה במהלך הניסוי אפיינו רפת בעומס חום בינוני בקיץ. נמצא הפרש מובהק של כ-0.3 ושל כ 0.4 מ"צ פחות בפרות היבשות וההכנה שקיבלו צינון, מיד לאחר הצינון וכ-3 שעות לאחר הפסקת הצינון בהתאמה. קצב הנשימה בפרות היבשות וההכנה שקיבלו צינון היה נמוך בכ 20% מאלו שלא קיבלו צינון. מבדיקת המעקב היומי נראה שהצינון היה אפקטיבי מבחינת טמפרטורת הגוף במהלך שעתיים בלבד (עם דגש מיוחד בקבוצת ההכנה), לגבי קצב הנשימה, ההפרש של כ 10 נשימות לדקה פחות בקבוצת הצינון נשמר לאורך כל הבדיקה (כ 6 שעות) בקבוצת היבשות וההכנה.
צריכת המזון הקבוצתית הממוצעת בקבוצת היבשות המצוננות הייתה גבוהה ב- 0.9 ק"ג ח"י לפרה ליום, 12.2 לעומת 11.3 ק"ג ח"י בקבוצת הניסוי והביקורת בהתאמה. מסיבות טכניות לא ניתן היה לחשב את צריכת המזון בקבוצת ההכנה בשני הטיפולים, אך בהסתמך על הניסוי של השנה הראשונה, יש להניח שגם בקבוצה זו היה יתרון בצריכת מזון לטובת הפרות המצוננות. לא נמצאו הבדלים בשינוי במצב הגופני ממועד הייבוש ועד לכניסה לתקופת ההכנה או בין מועד ההמלטה ועד לשיא ייצור החלב בין הטיפולים, לעומת זאת, נמצא יתרון מובהק בין הכניסה תקופת ההכנה ועד למועד ההמלטה של הפרות המצוננות אשר שמרו (ואף הוסיפו במעט) את מצבם הגופני לעומת הפרות הלא מצוננות אשר ירדו במצבם הגופני בתקופה זו. לא היה הבדל במשקלי הולדות (זכרים או נקבות) בין הטיפולים, כנ"ל לגבי אירועי קטוזיס או אירועים מטבולים אחרים אחרי ההמלטה. הצינון ביובש ובהכנה הביא גם לעלייה מובהקת של 55% בכמות הקולוסטרום הראשון ולשיפור של 27% בצפיפות הקולוסטרום (בדנסיטומטר). לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הטיפולים בימי המנוחה, ימי הריק וימי הסרק של הפרות בתחלובה העוקבת.
הצינון גם הביא לגידול מובהק בתנובת החלב (ב 2.1 ק"ג\פרה יום), בתנובת החלבון (ב 50 גרם\פרה\יום), ובתנובת החמ"מ הממוצעת ב 1.1 ק,ג\פרה\יום) במהלך 90 יום הראשונים של התחלובה בקבוצת הפרות (המלטה 2+). הצינון בהכנה לא השפיע על תנובת החלב והחמ"מ של המבכירות, אך העלה את תכולת השומן בחלבן ב 13%. המסקנה מהעבודה היא: שצינון פרות ביובש מאפשר ייעול יצור החלב, שיפור איכותו ושיפור בשרידות עגלים הנולדים לעגלות ופרות שסוף ההיריון שלהן חל בתנאי עומס חום. עלות הצינון מזערית לעומת הרווח הצפוי למגדל.

Summary of project # 362-0071 (2004-2007)

 the Israeli milk Council

 2007–05–20

By: J. Miron1, G. Adin2, R. Solomon2, A. Shamay1, A. Zenou1, E. Yosef1, M. Nikbachat1, A. Brosh1, E. Shoshani2, and S. Mabjeesh3

1 Dept of Dairy and Genetic Sciences, ARO, The Volcani Center, Israel;

2 Israeli Extension Service, Dairy Dept, Shaham, Israel;

3 Dept of Animal Sci., Faculty of Agriculture, Rechovot, Israel;

Summary

This scientific report consists of three different experiments that were performed during the entire project period.

The objective of the first year experiment was to examine the effect of evaporative cooling of pregnant-dry cows, held under heat stress conditions, on their physiological status, voluntary dry matter intake and milk performance during the following lactation. Nine pairs of cows similar in their pre-experimental milk performance were held in individual pens at the two sides of the metabolic barn in Bet-Dagan Israel during the whole dry period until abortion. Nine of the cows held in one side of the barn, were intensively cooled by a mixture of wetting their bodies with sprinklers following by direct air evaporation, in repeated cycles during day hours of the entire dry period. The other nine cows were held in the other side of the barn under heat stress conditions without any cooling. Cows of both groups received similar rations for ad-libitum intake and had free access to drinking water. The evaporative cooling reduced significantly the body rectal temperature and the rate of breathing of the cows. This improvement encouraged the cooled cows to consume more feed (1.2 kg DM/cow/d) as compared with the non-cooled cows. The cooled cows also demonstrated improved body condition score, during the dry period and the initial phase of the lactation, but it was not reflected in better milk performance data, since the number of cows was too small and the variability among them was high. Therefore, we have decided to repeat this experiment with more cows under commercial barn cooling conditions (third year experiment).

The objective of the second year experiment was to measure the effects of evaporative cooling and partial replacement of roughage by soy hulls, on the eating behavior, DMI, milk yield and milk composition of lactating cows. Forty two lactating Holstein cows were divided into four groups, each of 10-11 animals, which exhibited similar milk yields and DMI in a pre-experimental period. All cows were cooled by evaporative cooling for the first 6 wks (cooling period = C). Two of the groups were fed control (CON) TMR containing 18% roughage NDF and two groups were fed the experimental (EXP) TMR that contained 12% roughage NDF and used soy hulls as partial wheat silage replacer. The EXP TMR was more digestible than the CON TMR, containing higher levels of calculated net energy and total NDF. Evaporative cooling was stopped gradually over 2 adaptation weeks to create heat load conditions for all the cows, and the diets of two groups were switched from one TMR to the other, while the remaining two groups continued with their previous TMR. After adaptation, the next 6 wks constituted the non cooling (NC) period. Evaporative cooling reduced rectal temperature, increased cow activity (pedometer) and elevated daily eating durations irrespective of diet. These changes were manifested by an increase of 14.9-17.9% in voluntary DMI of the C cows, and concomitant increases of 28-30% in milk yield, 21-24% in FCM yield and 23-25% in ECM yield when compared with the NC cows (P<0.05). Milk production efficiency was improved by evaporative cooling. The effect of the EXP TMR when compared to the CON TMR was to increase the number of meals per day, with shorter duration of each meal, and faster eating rate. Accordingly, DMI of the EXP fed cows was elevated by 6.9-9.7%, milk yield increased by 5.5-7.1%, ECM yield by 2.4-4.5% and protein yield by 6.3-8.9%, as compared with the CON cows (P< 0.05). A complimentary mode of interaction occurred between evaporative cooling and dietary regime.

The objective of the third year experiment was to examine the effect of evaporative cooling of pregnant-dry cows, held in a commercial dairy farm, on their physiological status, body condition score, quality of first colostrum, and milk performance during the following lactation. Thirty six pairs of cows similar in their pre-experimental milking performance and 8 pairs of heifers were divided into two different experimental groups. One group of dry cows and heifers received during the whole dry period, intensive evaporative cooling in repeated cycles at a sum of five hors per day, while the other group of control cows was not cooled. The effect of cooling was expressed by significant reduction in body rectal temperature (by 0.3-0.4 oC) and respiratory rate (by 20%), leading to improvement in voluntary intake, and body condition score of the cooled cows. The amount and quality of the first colostrum were improved in the cooled cows as compared with the control group. The cooled mature cows produced during the first 90 day of lactation, significantly more milk (by 2.1 kg/cow/d), protein and economically-calculated-milk than the control cows. However, the effect on heifers was less significant with this respect.

In summary, this project demonstrates that evaporative cooling of dry-pregnant cows during the entire dry period increased milk production, as well as the amount and quality of colostrum available for the new-born calves and heifers. Evaporative cooling plus feeding of milking cows with soy-hulls as forage replacer demonstrated complimentary effects on intake, milk production and feeding utilization efficiency for milk production of the cows.

ניספח: דו"ח מדעי תלת-שנתי מפורט

ניסוי השנה הראשונה: בחינת צריכת מזון ומדדים פיסיולוגיים של יבשות המקבלות צינון בתנאי עומס חום בקיץ בסככה סגורה בהשוואה להעדר צינון

מטרת המחקר בשנת הפרויקט הראשונה הייתה לבחון את השפעת ממשק צינון הולם של פרות יבשות הנמצאות בקיץ בסככה סגורה בתנאי עקת חום על הפיסיולוגיה, האכילה והביצועים של הפרות.
שיטות העבודה: 16 פרות יבשות בסוף ההריון חולקו לשתי קבוצות של 8 פרות כל אחת הדומות בביצועיהן בתחלובה הקודמת, והוכנסו לשני צדי המבנה הסגור בעל הגג הנמוך של הרפת המטבולית בבית דגן. 8 פרות מוקמו בצד אחד של הרפת וקיבלו במשך היום לסירוגין בכל שעה 10 דקות הרטבה ולאחריהן 30 דקות של אוורור מאולץ על גב הפרה (להלן קבוצת הצינון). 8 הפרות בצד השני של הרפת היו בתנאי עקת חום ולא קבלו כל צינון או אוורור מאולץ במהלך הניסוי (קבוצת הביקורת). עבור כל פרה הניסוי נמשך 55-70 יום, מתחילת היובש ועד להמלטה. בתקופת היובש הפרות הואבסו במנת יבשות שהכילה 72% שחת דגן ו 28% בליל מזונות מרוכזים יבש, ובתקופת ההכנה (3 שבועות לפני מועד ההמלטה הצפוי) שונה היחס ל 55% שחת דגן + 45% בליל מרוכז יבש. כמות המזון המירבית הוגבלה עד 12.0 ק"ג ח"י לפרה. הרכבי מנות היובש וההכנה מובאים בטבלה 1.1.
במהלך הניסוי נמדדו הפרמטרים הבאים: צריכת מזון ומים פרטנית, הטמפרטורה הלחות ועומס החום בבקר ובצהרים בשני צדי הרפת, טמפרטורת הגוף, מספר הנשימות והדופק לדקה של כל פרה בבקר ובצהרים, משך ועיתוי העלאת גירה לאורך היום והלילה, מצב גופני, והרכב המטבוליטים וההורמונים בדם הפרות. בעת ההמלטה נשקל הולד, ונקבעו כמות ואיכות הקולוסטרום. מחמש פרות מכל קבוצה בתקופת ההכנה להמלטה נלקחו ביופסיות מרקמת העטין ומרקמת השומן התת עורי באזור הזנב, כדי למדוד פעילויות אנזימים והורמונים המבטאים את מידת ההכנה של אברי הפרה לתחלובה הבאה. לאחר ההמלטה הועברו הפרות לסככה רגילה ומאווררת ברפת ונמדדו תנובת החלב והרכבו, משקל הגוף והמצב הגופני של כל פרה במשך 90 יום.
תוצאות: נתוני טמפרטורת הסביבה, הלחות היחסית ועומס החום היממתי של הפרות מוצגים בטבלה 1.2. תנאי הצינון במבנה גרמו להבדל מובהק (p<0.05)בטמפרטורת הסביבה הממוצעת היומית (26.7 לעומת 27.0 מ"צ) ובעומס החום הסביבתי THI המקסימלי (79.5 לעומת 80.0) והמינימלי (74.7 לעומת 75.3) בקבוצות הצינון והביקורת בהתאמה. ההבדל בתנאי עומס החום בין הקבוצות גדל עוד יותר כאשר מחשבים את ההוצאה האנרגטית להלחתה כתלות בטמפרטורת המבנה, בלחות היחסית ובמהירות הרוח.
נתוני טמפרטורת הגוף (מדידה רקטאלית פעמיים ביום), קצב הלב, וקצב הנשימה מוצגים בטבלה 1.3. במהלך תקופת היובש, לא נמצא הבדל מובהק בקצב דופק הלב היומי (75.2 לעומת 74.8 פעימות בדקה בקבוצת הצינון והביקורת, בהתאמה). נמצא שהצינון האינטנסיבי גרם גם להבדל מובהק בטמפרטורת הגוף (38.4 לעומת 38.6 מ"צ) ובמספר הנשימות לדקה (39.8 לעומת 66.7) בין קבוצות הצינון והביקורת בהתאמה.
נתוני צריכת המזון והמים מוצגים בטבלאות 1.4 ו-1.5. פרות הביקורת שתו יותר מים מפרות הצינון (68 לעומת 51 ליטר מים לפרה ליום). צריכת המזון האידבידואלית הייתה גבוהה יותר במהלך כל תקופת היובש (10.5 לעומת 9.3 ק"ג ח"י לפרה ליום) בקבוצת הצינון לעומת קבוצת הביקורת בהתאמה.
הפעילויות האנזימטיות של תאי רקמת שומן בסיס הזנב ושל תאי האפיתל בעטין מוצגות באיורים 1.2 ו 1.3. לפי איור 1.2 אובחנה פעילות ליפוגנית גדולה בפרות המצוננות המראה על בנייה מסיבית של רקמות שומן המאגרים בבסיס הזנב. ולפי איור 1.3 אובחן בפרות המצוננות תהליך של שגשוג תאים: ירידה ברמת ההתבטאות של האנזימים הליפוליטיים, פרוק מתון ואי-בניה של רקמת שומן לצורך גיוס אנרגיה והפנייתם לסינתזה של תאים יצרניים חדשים.
נתוני המצב הגופני של הפרות מוצגים באיורים 1.4 ו 1.5. לא נמצא הבדל מובהק בין הטיפולים בהערכת המצב הגופני ובשינוי משקל הגוף בין מועד הייבוש עד ההמלטה. שיעור הירידה היחסי במצב הגופני בין מועד ההמלטה ועד שיא יצור החלב גבוה יותר אך לא מובהק בקבוצת הביקורת (0.8 לעומת 0.6 יחידות במצב הגופני). לא נמצא הבדל בין הקבוצות בנתוני העלאת הגירה, המבוטאות כאחוז מס"ה זמן העלאת גירה היומי (איור 1.1). נמצא הבדל בין הקבוצות באורך תקופת היובש (61 לעומת 70 ימים בקבוצת הצינון והביקורת, בהתאמה, טבלה 1.7). לאחר ההמלטה נרשמו משקלי ומין ולדות דומים בשתי הקבוצות, וכן גם כמות הקולוסטרום ואיכותו היו דומות (טבלה 1.7). לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בריכוזי המטבוליטים בדם (טבלה 1.6).
נתוני תנובת החלב ורכיביו בממוצע לכל התקופה ובשיא הייצור בלקטציה העוקבת מוצגים בטבלאות 1.8 ו 1.9. לא נמצא הבדל מובהק בין קבוצות הצינון והביקורת במדדי תנובת החלב וריכוז החלבון בחלב בשיא היצור (45.8 לעומת 45.6 ק"ג, ו 2.90 לעומת 2.90%, בהתאמה). אך לעומת זאת ריכוז השומן ותנובת החמ"ש בשיא היצור נטו להיות גבוהים יותר בקבוצת הצינון בהשוואה לביקורת (3.77 לעומת 3.28%; ו 44.2 לעומת 38.9 ק"ג בהתאמה). שיא התנובה בקבוצת הצינון נמדד בשבוע 8 לעומת שבוע 9 בביקורת. לא נמצא הבדל מובהק במדדי היצור, כולל תנובת החלב, ריכוז השומן והחלבון ותנובת החמ"ש הממוצעים במהלך 90 יום הראשונים לאחר ההמלטה. שיעור מחלות הרחם לאחר ההמלטה היה גבוה יותר בקבוצת הביקורת (62.5% לעומת 12.6).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סיכום ומסקנות ניסוי השנה הראשונה: צינון פרות במהלך היובש הביא לירידה משמעותית בקצב הנשימה. חישוב ההוצאה האנרגטית כאחוז מס"ה האנרגיה הנצרכת ע"י הפרות בפועל, מצביע על יתרון לקבוצת הצינון בהשוואה לקבוצת הביקורת. השיפור בתנאים הסביבתיים אפשר לפרות המצוננות לצרוך 1.2 ק"ג ח"י יותר, בהשוואה לפרות הביקורת אשר שתו 17.0 ליטר מים ליום יותר בניסיון לצנן את עצמם. לא נמצאה השפעה על השתנות המצב הגופני, משקל הולדות ואיכות הקולוסטרום. בגלל המספר המצומצם של פרטים, לא נמצא הבדל בתנובת החלב והרכבו במשך 90 יום הראשונים לאחר ההמלטה. אך נמצא יתרון מסוים לקבוצת הצינון בתנובת השומן והחמ"ש בשיא הלקטציה, ושיעור מחלות הרחם שלהן היה נמוך באופן משמעותי. נראה שיש צורך לאמת את נתוני הביצועים לאחר ההמלטה במספר פרות יבשות גדול יותר. לכך נועד ניסוי השנה השלישית.

 

 

ניסוי השנה השנייה: השפעת צינון והזנה ייעודית להקלת עומס החום על הפיסיולוגיה, התנהגות האכילה וייצור החלב ורכיביו בפרות חלב בתנאי הקיץ

מבוא:

הגורם העיקרי לירידת התנובה של פרת החלב בהשפעת עומס חום בקיץ, הוא חוסר יכולתה לצרוך מספיק אנרגיה לשמירה על רמת ייצור חלב גבוהה, כאשר הצרכים האנרגטיים להלחתה ולצינון הגוף גדלים, בעוד שהתיאבון, המוטיבציה לקום ולאכול, וצריכת המזון יורדים. האסטרטגיה התזונתית שנבחנה במהלך שנת המחקר השנייה היא שלא ניתן להגדיל את ריכוזיות האנרגיה נטו הנצרכת במנת בקר לחלב בקיץ מעבר לרמה המושגת היום, ע”י החלפת המספוא הגס בגרעינים עמילניים, משום שכך ייפגעו החיידקים הצלולוליטיים בכרס ונעכלות דופן התא הצמחי, יקטן ייצור שומן החלב, והדבר כרוך בסיכון בריאותי לפרה. לעומת זאת החלפת חלק מהמזון הגס שבמנה בחומרי לוואי עתירי דופן ראשונית, עשויה להביא לשיפור בצריכת המזון ובייצור של חלב ורכיביו בתנאי עומס חום.
מטרת העבודה:

לבחון האם הגדלת ריכוזיות האנרגיה במנה ע"י החלפת חלק מתחמיץ החיטה בקליפות סויה, תאפשר לפרה לשפר את צריכת המזון והביצועים בתנאי עומס חום, והאם אפקט ההזנה יושג גם בתנאי צינון מיטביים.
שיטות העבודה:
הניסוי נערך ברפת הפרטנית בית דגן בקיץ 2005. ארבעים ושתיים פרות גבוהות תנובה (בין 90 עד 180 יום לאחר ההמלטה) חולקו לשתי קבוצות בנות 21 פרות כל אחת, דומות בביצועיהן, שהואבסו במשך 14 שבועות בקיץ באחת משתי המנות. קבוצת הביקורת קיבלה בליל שהכיל 18% NDF ממזון גס ואילו קבוצת הניסוי קיבלה בליל בהרכב מקורות עמילן וחלבון דומים, שהכיל רק 12% NDF ממזון גס, ובו הוחלף שליש מתחמיץ החיטה בקליפות סויה. שתי המנות הכילו 16% חלבון כללי ונבדלו בנעכלות בכרס מלאכותית של הח"י וה NDF (78.6% ו68.8% בבליל הניסוי לעומת 75.3% ו 59.2% בבליל הביקורת, בהתאמה). שתי קבוצות ההזנה הוחזקו במשך 7 שבועות בתנאי צינון מיטביים, הכוללים הרטבה ואוורור מאולץ בחצר ההמתנה 7 פעמים ביום (סה"כ 6 שעות צינון ביום). בתום התקופה הראשונה הופסק הצינון ואותן שתי קבוצות הזנה הוחזקו במשך 7 שבועות עוקבים בתנאי עומס חום ללא צינון. במהלך הניסוי נמדדו המדדים הפיסיולוגיים של הפרות (טבלה 1), ההוצאה האנרגטית המתבטאת בפליטת חום והיעילות האנרגטית לייצור חלב ותוספת משקל גוף (טבלה 2), התנהגות האכילה וצריכת המזון (איורים 1 ו 2 וטבלה 3), ותנובת החלב והרכבו (איור 1 וטבלה 4). הנתונים נותחו סטטיסטית בעזרת תוכנת GLM של SAS תוך הכנסת תיקון קוואריאנס לאפקט של המרחק מהמלטה על תנובת החלב ורכיביו בין שתי תקופות הניסוי.
תוצאות ומסקנות הניסוי:
הממצאים הפיסיולוגיים והאנרגטיים המוצגים בטבלאות 2.1 ו 2.2 מראים שאפקט הצינון הביא להקטנה בשיעור של 24% בקצב הנשימה במדידת הבוקר אך לא השפיע על קצב הנשימה במדידת אחה"צ. אפקט ההזנה היה אדיטיבי לאפקט הצינון והתבטא בהקטנה של 12% בקצב הנשימה במדידת הבקר ושל 9% במדידת אחה"צ. אפקט הצינון הביא להקטנה של 0.3 מ"צ טמפרטורת הגוף במדידת הבקר וב 0.6 מ"צ במדידת אחה"צ. עבודה זו ממחישה את ההשפעה שיש לצינון על קצב הנשימה בטווח המיידי ועל טמפרטורת הגוף של הפרה עד שעתיים לאחר הפעלתו. אפקט ההזנה בחומרי לוואי עתירי דופן ראשונית כתחליף למזון גס היה אדיטיבי לאפקט הצינון, והביא להורדה נוספת בקצב הנשימה, טמפרטורת הגוף וקצב הלב של הבקר. הפרות המצוננות היו פעילות יותר והדבר התבטא בנתוני הפדומטריה, שהראו עלייה בשיעור של 22% במספר הצעדים ליממה שלהן בהשוואה לפרות שלא קבלו צינון. נתונים אלו מראים שהצינון וההזנה בדופן ראשונית הועילו להקטנת עומס החום של הפרות, והדבר התבטא בשיפור הפעילות, התנהגות האכילה וצריכת המזון, וכתוצאה מכך גם בשיפור של המצב הגופני ותנובת החלב, כפי שנראה בהמשך. אפקט הצינון הביא לתוספת של כ 0.78 ק"ג/יום במשקל הגוף של הפרות לעומת העדר צינון ולתוספת של 0.10 נקודות במצב הגופני בפרות שקיבלו את מנת הביקורת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הממצאים בטבלה 2.2 מראים שבתקופת הצנון חלה עליה בשיעור של 7% בקצב הלב של הפרות במנת הביקורת אך לא בפרות שקיבלו את מנת הניסוי. אפקט ההזנה לא השפיע על הוצאת החום המדודה (ע"פ צריכת החמצן וקצב הלב), בעוד שבתקופת הצינון הוגברו קצב הלב ויצור החום בשתי המנות בכ 25% בממוצע כתוצאה מהגידול ביצור החלב ומהגדלת רמת האנרגיה המופרשת בחלב. היעילות האנרגטית ליצור חלב פלוס תוספת גופנית מתוך כלל האנרגיה, נשארה קבועה בכל הטיפולים, אך ראוי לציין שנמצאה שונות גדולה בין פרות ביחס למדד זה. נראה שקיימת השפעת גומלין בין האפקטים של הטיפול התזונתי והצינון, על קצב הנשימה, טמפרטורת הגוף, קצב הלב ויצור החום.

 

 

 

 

 

 

 

התנהגות האכילה של הפרות מוצגת בטבלה 2.3 ובאיורים 2.1 ו 2.2. טבלה 2.3 מראה שהפרות שקבלו את מנת הניסוי אכלו יותר ארוחות ליום, אך גודל כל ארוחה היה קטן יותר ומשך הארוחה קצר יותר בהשוואה לפרות שאכלו את מנת הביקורת. בהתאם לכך גדל קצב האכילה של הפרות שאכלו את מנת הניסוי בהשוואה לפרות הביקורת. הגורם להבדלי התנהגות אלו הוא תכולת המזון הגס הגבוהה יותר בבליל הביקורת שהגדילה את הנפחיות של בליל זה בכ- 7% בהשוואה לבליל הניסוי, ומאידך נעכלות בליל הניסוי שהייתה גבוהה יותר מזו של בליל הביקורת. ראוי לציין שההבדלים בין המנות לא השפיעו על ה pH בכרס שהיה דומה בכל הטיפולים. לצינון הייתה השפעה מובהקת על הגדלת מספר הארוחות במנת הביקורת ועל הגדלת הכמות הנאכלת בכל ארוחה והארכת זמן האכילה היומי בשתי המנות. הגורם לכך הוא שכתוצאה מהצינון היו לפרות יותר גירויים לבוא לאכול במשך היממה ונצפו יותר פיקים של צריכת מזון לאורך שעות היממה (איור 2.2), והתקצר משך הזמן שבו היו חשופות לעומסי חום גדולים מדכאי תיאבון ומעודדי רביצה. כתוצאה מהבדלי התנהגות אכילה אלו התבטא אפקט הצינון בשיפור מובהק של 16.3% בצריכת המזון היומית, ואפקט ההזנה התבטא בעלייה נוספת של 8.2% בצריכת המזון הממוצעת לאורך תקופת הניסוי (טבלה 2.3). הבדלים אלו בין הטיפולים בצריכת המזון התבטאו בהבדלי הייצור המוצגים בהמשך (טבלה 2.4 ואיור 1.1).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תנובת החלב והרכבו בפרות שקבלו את ארבעת הטיפולים מוצגת בטבלה 2.4 ובאיור 2.1. אפקט הצינון התבטא בגידול של 28.7% בתנובת החלב, 22.6% בתנובת החלב מושווה שומן (חמ"ש) ו 23.1% בתנובת החלב מושווה מחיר (חמ"מ). אפקט ההזנה היה מובהק ואדיטיבי לאפקט הצינון, והתבטא בגידול ממוצע של 6.2% בתנובת החלב ו % 3.2 בתנובת החמ"מ. לא נמצא הבדל בנצילות המזון ליצור חלב בין שני הטיפולים התזונתיים למרות הבדלי הנעכלות בכרמ"ל שבין שתי המנות. אפקט הצינון התבטא בשיפור של 11% בנצילות המזון ליצור חלב. איור 1 מציג את ההשפעה הדרסטית של הפסקת הצינון בשבוע השביעי על הדיכוי המיידי בצריכת המזון ובייצור החלב ע"י הפרות, וממחיש את החשיבות של צינון נאות והגדלת צריכת המזון בתנאי עומס חום בקיץ. באיור 1 ובטבלה 4 מודגם כיצד הזנה בחומרי לוואי עתירי דופן ראשונית כתחליף למזון גס מאפשרת הגדלה נוספת של ייצור החלב בקיץ מעבר להשפעת הצינון.
תחשיב כלכלי: תחשיב של הרווחיות לרפתן המבוסס על התמורה לק"ג חמ"מ בניכוי עלות המזון אך בלי להתחשב בעלות הצינון, מראה שהצינון הגדיל את הרווח לפרה ב 29% . ראוי לציין שמנת הניסוי אשר הביאה לתוספת חלב ממוצעת של כ 5.5% בתנאי צינון מיטביים ו 7.1% בתנאים של העדר צינון הייתה זולה בכ 2% ממנת הביקורת.

 

ניסוי השנה השלישית: בחינת צריכת מזון ומדדים פיסיולוגיים של פרות יבשות ברפת מסחרית המקבלות צינון בקיץ

ההיפותזה שעמדה לבחינה בניסוי זה היא שבממשק הנפוץ המבוסס על היעדר צינון של יבשות בקיץ, עלולים להיפגע צריכת המזון והתפתחות הפרה והעובר במהלך תקופת היובש וההכנה להמלטה, ועלולה להיות לכך השפעה שלילית על הפוריות, הבריאות והביצועים של החולבת לאחר ההמלטה בתחלובה העוקבת. ההנחה היא שמתן צינון מיטבי ליבשות לאורך כל תקופת היובש וההכנה בתנאי עומס חום בקיץ, עשויה להבטיח המלטה תקינה, פוריות משופרת, וביצועים טובים בהמלטה ולאחר ההמלטה. היפותזה זו נבחנה בפרות יבשות אשר קבלו צינון מיטבי בהשוואה לפרות שהיו במשך תקופת היובש וההכנה בתנאי עומס חום. מכיוון שבניסוי השנה הראשונה התמקדנו במספר מצומצם של יבשות בבחינת צריכת המזון, הפיסיולוגיה והתפתחות הרקמות בתקופת היובש וההכנה, הוחלט בניסוי הנוכחי להתמקד במספר גדול של יבשות ברפת מסחרית גדולה הממוקמת באזור בו סובלות הפרות מעומסי חום גדולים. נבחנה ההשפעה של צינון פרות יבשות על מדדים פיזיולוגים במהלך היובש, ועל מדדי בריאות, פוריות וייצור חלב ורכיביו מיד לאחר ההמלטה. הניסוי נערך ברפת חותם (שותפות קיבוצים חולדה ותימורים) אשר במושב תימורים, בקבוצה של 44 פרות בכל טיפול.
מהלך הניסוי
ניסוי הצינון נערך בין התאריכים 01/06/2006 ועד 30/09/06. חלוקת הפרות לטיפולים התבצע לפי מספר התחלובה ותנובת החמ"מ המתוקן בתחלובה הקודמת, לפי אותם קריטריונים חולקו הפרות לזוגות. כל פרה במועד הייבוש נכנסה לקבוצת היבשות לאחר ייבוש הדרגתי (ניסוי או ביקורת בהתאם לחלוקה מראש) למשך 5 שבועות ועברה לקבוצת ההכנה (ניסוי או ביקורת בהתאמה) למשך 3 שבועות עד ההמלטה. עגלות לקראת המלטה ראשונה עברו לקבוצת ההכנה 3 שבועות לפני מועד ההמלטה המשוער. כל הפרות היבשות בקבוצת הניסוי קיבלו צינון במהלך תקופת היובש וההכנה במהלך 8 שבועות לערך, לעומתם העגלות לקראת ההמלטה הראשונה בקבוצת הניסוי קיבלו צינון רק במהלך 3 שבועות בקבוצת ההכנה. הפרות היבשות קיבלו מנת יבשות והפרות בקבוצת ההכנה קיבלו מנת כהנה להמלטה כמקובל במשק (טבלה 3.1). הפרות בקבוצת היבשות וההכנה בשני הטיפולים שהו בסככות צמודות דומות. קבוצת יבשות ניסוי קיבלו צינון ע"י מערכת של מאווררים ומערפלים הקיימים בסככה (מאוורר בקוטר 20 אינצ' כל 6 מטר, על כל מאוורר 4 דיזות של 21 ליטר/שעה כל אחת). הפרות בקבוצת הכנה ניסוי קיבלו צינון ע"י מערכת של מאווררים ומערפלים הקיימים בסככה בדומה לסככת היבשות ובנוסף בחצר ההמתנה.
הפרות היבשות בקבוצת הניסוי קיבלו צינון 4 פעמים ביום במשך 1 שעה כל פעם. מועדי הצינון היו בשעה 08:00, 12:00, 16:00 ו- 19:00 , באותו זמן כל פרות בשני הטיפולים הוקמו ופרות הניסוי נקשרו בעולים. גם פרות ההכנה-ניסוי קיבלו צינון 4 פעמים ביום במשך 1 שעה בכל פעם. בשעה 12:00 נערך צינון לאורך האבוס, באותו זמן כל פרות ההכנה בשני הטיפולים הוקמו ופרות הניסוי נקשרו בעולים. שאר טיפולי הצינון נערכו בחצר ההמתנה בשעה 08:00, 14:00 ו- 17:00.
פעם בשבוע, בבוקר בשעה 09:00 מיד לאחר הצינון, ובצהרים בשעה 15:00 כ-3 שעות לאחר הצינון, נקשרו בעולים כ 15 פרות בכל טיפול בקבוצת היבשות וכ 10 פרות בכל טיפול בקבוצת ההכנה לבדיקת טמפרטורת גוף וקצב נשימה, אותן פרות נמדדו בבקר ובצהריים. מנות היבשות והפרות בהכנה היו מנות מקובלות.
פעמיים במהלך היסוי נערכה בדיקת מעקב שהתחילה מיד לאחר צינון (09:00) בפולסים של כ2 שעות עד השעה 15:30.
הפרמטרים שנבחנו במהלך הניסוי:
• טמפרטורת סביבה ולחות יחסית בסככות בכל הטיפולים בעזרת מכשיר ידני
• חישוב אינדקס הטמפרטורה והלחות (THI) לפי: T0C, טמפרטורה במעלות צלזיוס; H, %לחות יחסית

 

• טמפרטורה גוף, נמדדה הטמפרטורה הרקטלית באמצעות טרמומטר דיגיטאלי TOSHIBA
• קצב נשימה (מספר הנשימות בדקה) נעשה ע"י אדם קבוע בעזרת סטופר
• הערכת המצב הגופני של כל הפרות שבניסוי במועד הייבוש, ואחת לשבוע בתקופת היובש במועד ההמלטה ובשיא יצור החלב ב60 יום לאחר ההמלטה. הערכת המצב הגופני התבצע ע"י ד"ר אילן דגוני.
• צריכת מזון קבוצתית ממוצעת ע"י בקר ההזנה בכל טיפול.
• אופן המלטה ואירועים מטבולים
• משקל הולדות, נשקלו במאזניים דיגיטאליות ביום הלידה.
• איכות הקולוסטרום הראשון בשיטה הדנסומטרית בעזרת קולוסטרומטר בכל הפרות בשני הטיפולים.
• בדיקת רמת הנוגדנים בקולוסטרום ע"י בדיקה מעבדתית לריכוז IGG ומאפיינים כימיים נערך במדגם של 20 פרות בכל טיפול.
• תיבדק תנובת החלב הפרטנית היומית במערכת לזיהוי אוטומטית של הפרה הרושמת תנובת חלב בכל חליבה (מערכת אפיפרם- צח"מ אפיקים), הרכב חלב בביקורת חלב שתתבצע כל 21 יום במשך 90 יום ראשונים לאחר ההמלטה של כל הפרות בניסוי. הרכב החלב (% שומן, חלבון ולקטוז) יקבע בהסתמך על ביקורת חלב של כל פרה. הדוגמאות ישמרו במקרר ב 4oC עם חומר משמר עד לאנליזה במעבדה המרכזית לחלב בקיסריה במכשיר Milkoscan 4000 Foss Electric, Hillerod, Denmark)).
• חישוב תנובת החמ"מ יתבצע בהתאם לנוסחת החישוב של חלב מושווה מחיר על בסיס ק"ג 2006:
חמ"מ ק"ג = חלב ק"ג ∗ (0.10 + % שומן ∗ 7.67+ % חלבון ∗ 20.21)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תוצאות

 

 

 

 

 

 

צריכת מזון קבוצתית מממוצעת
מנתוני הבקרית נמצה שצריכת המזון הקבוצתית הממוצעת בקבוצת היבשות המצוננות היה גבוה ב- 0.9 ק"ג ח"י לפרה ליום, 12.2 לעומת 11.3 ק"ג ח"י בקבוצת הניסוי והביקורת בהתאמה. לא ניתן היה לחשב את צריכת המזון בקבוצת ההכנה בשני הטיפולים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סיכום התוצאות
טמפרטורת הסביבה, הלחות יחסית ואינדקס עומס החום בסככות היבשות וההכנה במהלך הניסוי מאפיינים רפת בעומס חום בינוני בקיץ (טבלה 3.2).
נמצא הפרש מובהק של כ-0.3 ושל כ 0.4 מ"צ פחות בפרות היבשות וההכנה שקיבלו צינון, מיד לאחר הצינון וכ-3 שעות לאחר הפסקת הצינון בהתאמה (איורים 3.1 ו 3.2 וטבלה 3.3).
קצב הנשימה בפרות היבשות וההכנה שקיבלו צינון היה נמוך בכ 20% מאלו שלא קיבלו צינון (טבלה 3.3). מבדיקת המעקב היומי נראה שהצינון היה אפקטיבי מבחינת טמפרטורת הגוף במהלך שעתיים בלבד (עם דגש מיוחד בקבוצת ההכנה), לגבי קצב הנשימה, ההפרש של כ 10 נשימות לדקה פחות בקבוצת הצינון נשמר לאורך כל הבדיקה (כ 6 שעות) בקבוצת היבשות וההכנה (איורים 3.1 ו-3.2).
לא נמצאו הבדלים בשינוי במצב הגופני ממועד הייבוש ועד לכניסה לתקופת ההכנה או בין מועד ההמלטה ועד לשיא ייצור החלב בין הטיפולים, לעומת זאת, נמצא יתרון מובהק בין הכניסה תקופת ההכנה ועד למועד ההמלטה של הפרות המצוננות אשר שמרו (ואף הוסיפו במעט) את מצבם הגופני לעומת הפרות הלא מצוננות אשר ירדו במצבם הגופני בתקופה זו (איור 3.3, טבלה 3.4).
לא היה הבדל במשקלי הולדות (זכרים או נקבות) בין הטיפולים, כנ"ל לגבי אירועי קטוזיס או אירועים מטבולים אחרים אחרי ההמלטה. כמות הקולוסטרום הראשון ואיכותו כפי שנמדדה בשיטה הדנסומטרית בעזרת קולוסטרומטר הבוחן את צפיפות הנוזל, היו גבוהים ב- 55% וב-27% יותר בהתאמה בקבוצת הפרות המצוננות לעומת אלו שלא קיבלו צינון (טבלה 3.5), ובכל מקרה, איכות הקולוסטרום בשני הטיפולים הייתה מספקת.
צריכת המזון בקבוצת היבשות המצוננות היה גבוה ב-8% מאלו שלא קיבלו צינון. מסיבות אגרו טכניות, לא ניתן היה לחשב את צריכת המזון בקבוצת ההכנה בשני הטיפולים, אך בהסתמך על הניסוי של השנה הראשונה, יש להניח שגם בקבוצה זו היה יתרון בצריכת מזון לטובת הפרות המצוננות.
לא נמצא הבדל באחוז השומן, החלבון והלקטוז בין הטיפולים, כנ"ל לגבי תנובת השומן (טבלאות 3.6 ו 3.7). לעומת זאת, נמצא יתרון בתנובת החלב החלבון והחמ"מ הממוצע במהלך 90 יום הראשונים בתחלובה לקבוצת הפרות (המלטה 2+) שצוננו במהלך היובש וההכנה. ההפרש המובהק הסתכם ב 2.1 ק"ג, 50 גרם ו- 1.1 ק"ג בהתאמה (טבלה 3.6). בקבוצת המבכירות נמצא הבדל באחוז השומן גבוה ב 13% בקבוצת המבכירות שקיבלו צינון במהלך תקופת ההכנה (טבלה 3.7).
לא נמצאו הבדלים משמעותיים בימי המנוחה, ימי הריק וימי הסרק בין הטיפולים (73 לעומת 75; 102 לעומת 108; 29 לעומת 33 בניסוי ובביקורת בהתאמה).
ממדגם של 35 פרות בשני הטיפולים נבדקו פרמטרים שונים בקולוסטרום ראשון: כלל IgG, חלבון כללי וחלבוני מי הגבינה. בבדיקה זו לא נמצא מתאם משמעותי בין צפיפות קולוסטרום בקולוסטרומטר לעומת בדיקה לקביעת אימונוגלובולינים, חלבון כללי וחלבוני מי גבינה בקולוסטרום (טבלה 3.8). בנוסף, לא נצא מתאם בין משקל הולדות להיקף החזה בהמלטה (טבלה 3.5 א').

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דיון
עומס החום בתנאים של רפת חותם יצרו הבדל משמעותי בין קבוצות הניסוי. הפרות המצוננות שמרו על טמפרטורת גוף נמוכה יותר וקצב נשימה רגוע יותר,
והשקיעו פחות אנרגיה להלחתה ולצינון גופם. פרות אלו צרכו יותר מזון ושמרו ואף שיפרו את מצבם הגופני במהלך ההכנה לקרא ההמלטה. לא מצאנו הבדל במשקל הולדות אך בהחלט נמצא יתרון בכמות ובאיכות הקולוסטרום של הפרות המצוננות. לאחר ההמלטה, בדומה לעבודות קודמות, נמצא יתרון ביצור חלב וחמ"מ בקבוצת הפרות המבוגרות שקיבלו צינון אך בניגוד לעבודות קודמות, נמצא יתרון בשיעור החלבון במבכירות שקיבלו צינון במהלך תקופת ההכנה. לא נמצא הבדל במדדי הפוריות שנבדקו: ימי מנוחה, ימי ריק וימי סרק בין הטיפולים.
ממצאי עבודה זו עשויים לסייע בקבלת החלטות עתידיות בכל הנוגע לנקודות כמו הצורך בצינון עגלות הרות לפני ההמלטה בקיץ, מידת התרומה הכמותית ביצור חלב ומדדים נוספים לצינון בסוף ההיריון בקיץ. יישום ממצאי העבודה עשוי לאפשר ייעול יצור החלב, שיפור איכותו ושיפור בשרידות עגלים הנולדים לעגלות ופרות שסוף ההיריון שלהן חל בתנאי עומס חום.
בחינה כלכלית של ההשקעה ותפעול הצינון (טבלה 9), מראה שסך עלויות הצינון לפרה במהלך 64 ימי יובש הינו 36.6 ₪. לצורך איזון ההשקעה נדרשים כ 82 ליטר חלב (מוערך לפי 45 אגורות תרומה ב' ליטר חלב במכסה). בניסוי הנוכחי נמצא שבמהלך 90 יום הראשונים בתחלובה. מכיוון שהפרה שקיבלה צינון במהלך היובש הניבה 190 ליטר חלב יותר מהפרות שלא קיבלו צינון, ניתן לקבוע שההשקעה הינה כדאית מבחינה פיזיולוגית/מקצועית וגם כלכלית.