| תחמיצי החיטה מהווים את המזון הגס העיקרי ברפת ולכן זכו למחקר ענף שחלקו אף דווח בכנסים שעברו. הנושאים שזכו להתעניינות המרבית היו השפעת שלב הקציר על היבול, הנעכלות וביצועי הפרות. כיום ברור שקציר החיטה בשלב הפריחה כרוך ביבול נמוך יותר של חומר יבש ומאידך, בנעכלות גבוהה יותר של דופן התא. ובכל אופן, מאחר והרפתן אינו מגדל בעצמו את המספוא אלא סמוך על שולחנו של המיספויניק והאחרון סמוך על חסדי מערך הקציר, נקצרת החיטה לתחמיץ בשלב כלשהו בין פריחה להבשלת דונג. אולם בצד תחמיצי החיטה מופיעים בכמויות קטנות יותר גם תחמיצי דגן אחרים. עבודתנו עוסקת בשניים מהם הנקצרים בדרך כלל בשלב הפריחה, תחמיץ שיבולת שועל (ש"ש) ותחמיץ תירס צפוף. נעכלות הש"ש יורדת באופן חד עם התבגרות הצמח ולכן מקפידים לקצור אותה מוקדם ככל האפשר בשלב הפריחה. התירס הצפוף מגודל באזורים עתירי קולחים כשתקופת גידולו "תקועה" בין התירס המאושבל והחיטה החורפית, ולכן נקצר כעבור תקופת גידול קצרה של 70-65 יום בעת שליפת המכבד, דהיינו בשלב הפריחה.הנעכלות של תחמיצי הש"ש והתירס הצפוף נבדקה בהשוואה לתחמיץ חטה שנקצר בפריחה.
תחמיץ חיטה שנקצר בפריחה, התקבל מאחד המשקים בשרון. תחמיץ ש"ש שנקצר בפריחה התקבל מאחד המשקים בעמק בית שאן. התירס הצפוף גודל באזור יבנה והתקבל ממרכז המזון של יבנה. התירס נזרע בצפיפות של 30-28 צמחים למ"ר בתחילת אוגוסט ונקצר כעבור 65 ימים עם שליפת המכבדים. הירק הוקמל ל30% ח"י והוחמץ.
שלושת התחמיצים הובאו לבית דגן והוחזקו מהודקים במכלי פלסטיק בתנאים אנאירוביים. ניסוי העיכול נערך בכבשים שהוחזקו על כלובי מטבוליזם ביחידה המטבולית. לכבשים הייתה גישה חופשית למים. לאחר תקופת הרגלה של שבועיים, באה תקופה של 10 ימי איסוף כללי של הצואה לקביעת הנעכלות. תוצאות נעכלות החומר האורגני ודפנות התאים בתחמיצים שנבדקו מופיעות בטבלה שלמטה. |
למעלה
