רקע:
צמחי מספוא המואבסים לפרות מהווים מרכיב חשוב וחיוני במנה. בתנאי הארץ בשל חוסר מים וקרקע איכותית, אין הבהמות יכולות ליהנות ממספוא טרי ולכן נהוג השימוש במזון משומר בצורת שחת או תחמיץ. עיקרון השימור כשחת הוא ייבוש הצמח בשדה תוך הפחתת אחוז המים מ-80% לכ- 15%. הייבוש בשדה כרוך בהפסדים בלתי נמנעים של מזינים בירק בגלל המשך תהליכי נשימת הצמחים והפרוק האנזימטי של רקמות הצמח הקצור, וכן חלים הפסדים מכניים כנשירת עלים, נזקי עליה בטמפרטורה ונזקי שטיפה במי גשמים. סה"כ ההפסדים בתהליך ייצור שחת מוערכים בכ-15% עד 20% מהחומר היבש כאשר נאבדים בעיקר סוכרים וחלבונים זמינים. הדרך האלטרנטיבית לשימור מספוא היא ההחמצה. תחמיץ מוצלח נשמר לתקופה ארוכה. ההפסדים בהחמצה מוערכים בכ- 10% עד 15% ומקורם בעיקר מנשימת הצמחים, מתסיסה של פחמימות לחומרים נדיפים, מנגר ומהתפתחות עבשים. מנות לפרות גבוהות תנובה בארץ מכילות בד"כ כ- 35% מזון גס, כאשר התחמיץ מהווה כ- 75% מסך המזון הגס והשחת כ- 25%. תחמיץ החיטה מהווה על בסיס ח"י כ- 60% מסך התחמיצים, את השאר משלים תחמיץ תירס ומעט תחמיץ סורגום. עלות טון ח"י תחמיץ חיטה בבור כ- 141$ כולל פחת, לעומת 133$ עלות טון ח"י שחת חיטה באיכות דומה במתבן. בניסיון להוזיל את מנת המזון, ולחסוך במחירי הובלה, ישנם חקלאים המעוניינים לשלב שחת חיטה במנה במקום תחמיץ חיטה, ולעבוד עם מנות ללא תחמיץ בכלל, בהנחה שלא יהיו הבדלים במדדי היצור. בארץ מקובלת הדעה שמנות המכילות תחמיץ משפרות את יצור החלב, את שיעור המוצקים (בעיקר את אחוז השומן), ונותנות יתרון במצב הגופני ובביצועי הפוריות. ההסבר התיאורטי גורס כי השימוש בתחמיצים מגביר את צריכת המזון בגין הארומה וטעימות המנה. להוציא עבודה אחת מארה"ב שנערכה בתנאים שונים מהמקובל בארץ, אין ממצאים בספרות המחזקים או תומכים בטענות אלו. בעבר היה מקובל במשקי הערבה, שימוש במנות ללא תחמיצים בגין מחירם הגבוה הכרוך בהובלה יקרה ממרכז הארץ. זה מספר שנים שחלק מהמשקים באותו אזור מזין את הפרות עם בלילים הנקנים במרכזי מזון מסחריים ועובדים עם מנות המכילות תחמיצים במהלך כל השנה. עד כה לא נעשתה תצפית לבחינת ההבדלים המקצועיים והכלכליים בין שתי הגישות.
לאחרונה ערכנו ניסוי ברפת סמר בערבה בה נהוג מזה שנים כשיגרה להאביס בליל ללא תחמיצים המכיל שחת דגן וקיטנית כמקור בלעדי של מזון גס. הניסוי בחן את השפעת מנה המכילה תחמיץ חיטה לעומת מנה המכילה שחת חיטה (וללא תחמיץ אחר) והשפעתם על מדדי היצור. מקור שחת החיטה ותחמיץ החיטה במנות היו מאותו זן (אריאל), שגודלו באותו שדה, ובתנאי גידול זהים. כל השדה נקצר יחד, חלק שימש להכנת תחמיץ חיטה וחלק הוקמל בשדה לשחת חיטה. כל השדה, כולל החלקה המיועדת לשחת, נקצרה במקצרה לתחמיץ כך שהואל היה מסודר בהרימה. החומר הקמל בשדה והתבצע גיבוב אחד בלבד ע"י מגובב "שמש" לצורך הפיכת החומר ומניעת אפוש בחלק התחתון, שיטת עבודה זו עדיפה מהמקובל ויש לצפות על כן לשיעורי אפר נמוכים יתר בשחת וחומר איכותי יותר.
במנת ה"תחמיץ" מקורות המספוא הגס היו שחת קטנית בשיעור של 25% ותחמיץ חיטה בשיעור של 75% מה- NDF הגס. לעומת זאת במנת ה"שחת" הוכללה שחת חיטה כתחליף לתחמיץ בשיעור של 75% מה- NDF הגס ללא שינוי בתכולת שחת הקטנית. במנת הביקורת הוספו מים להשוואת שיעור החומר היבש בבליל לזו של מנת הניסוי (טבלה 1). דוגמאות מבור התחמיץ ומבלות השחת נלקחו לפני תחילת העבודה ובמהלכה לצורך קביעת ההרכב הכימי וקבלת החלטה על הרכב מנות הניסוי. הניסוי נערך במשך 105 יום (בין מאי לאוגוסט 2004) בשתי קבוצות של כ-60 פרות שחולקו על פי הקריטריונים המקובלים. נערכו אנליזות כימיות להערכת הרכב השחת והתחמיץ וקביעת הנעכלות בכרס מלאכותית, נרשמה צריכת מזון קבוצתית בניקוי שאריות, ונמדדו יצור חלב פרטני יומי, תכולת המוצקים בחלב ואיכות החלב בביקורת חלב חודשית, ומשקל הגוף במהלך הניסוי. בתום הניסוי ובמשך 30 יום נוספים נשארו הפרות (עם נתונים מלאים במהלך הניסוי) באותם סככות. לפרות אלו נרשמה תנובת החלב היומית הפרטנית הממוצעת והמשקל הגופני במנות מזון זהות.
|