אי סבילות ללקטוז היא תופעה נפוצה שבה הגוף מתקשה לעכל את סוכר החלב (לקטוז) הנמצא במוצרי חלב. הסובלים מהתופעה חווים תסמינים כמו נפיחות בבטן, גזים, כאבי בטן ושלשולים לאחר צריכת מוצרים המכילים לקטוז. להבדיל מאלרגיה לחלב, אי סבילות ללקטוז נובעת ממחסור באנזים הלקטאז, האחראי על פירוק הלקטוז במערכת העיכול. התופעה יכולה להתפתח בכל גיל, אך היא נעשית שכיחה יותר עם ההתבגרות כאשר רמות האנזים לקטאז יורדות באופן טבעי.
לקטוז הוא דו-סוכר שמתפרק בעזרת האנזים לקטאז לגלוקוז וגלקטוז במעי הדק. כשיש מחסור באנזים זה, הלקטוז עובר בשלמותו למעי הגס, שם חיידקי המעי מתסיסים אותו ויוצרים גזים וחומצות שגורמים לתסמינים האופייניים. קיימים מספר סוגים של אי סבילות ללקטוז, כאשר הנפוץ ביותר הוא אי סבילות ראשונית המתפתחת על רקע אתני וגנטי. סוגים נוספים כוללים אי סבילות התפתחותית אצל פגים, אי סבילות מולדת שהיא נדירה ביותר, ואי סבילות משנית הנגרמת כתוצאה ממחלות במעי, זיהומים או ניתוחים במערכת העיכול.
בישראל, למרות שאין נתונים מדויקים, ההערכה היא שיותר ממחצית מהאוכלוסייה לוקה בחסר לקטאז. המגוון האתני הרב בישראל משתקף גם בשונות בשכיחות התופעה בין קבוצות אוכלוסייה שונות. בדומה למדינות אחרות באגן הים התיכון, יש הערכות שהשכיחות בישראל גבוהה יחסית, אך מחקרים מקיפים בנושא עדיין חסרים. שכיחות התופעה עולה עם הגיל – בתינוקות ובילדים קטנים התופעה נדירה מאוד, אך היא הופכת שכיחה יותר ככל שמתבגרים ורמות האנזים יורדות באופן טבעי.
התסמינים של אי סבילות ללקטוז מופיעים בדרך כלל כ-30 דקות עד שעתיים לאחר צריכת מזון המכיל לקטוז. עוצמת התסמינים יכולה להשתנות מאדם לאדם, ותלויה בכמות הלקטוז שנצרכה ובמידת המחסור באנזים הלקטאז. התסמינים השכיחים ביותר כוללים נפיחות בבטן, גזים, כאבי בטן, שלשולים, בחילות, וקולות גרגור בבטן. חומרת התסמינים קשורה לא רק לכמות הלקטוז שנצרכה ולמידת המחסור באנזים, אלא גם להרכב חיידקי המעי, למהירות המעבר במערכת העיכול, ולגורמים אישיים נוספים. חשוב לציין כי תסמינים דומים יכולים להופיע גם בהפרעות אחרות, ולכן מומלץ לפנות לרופא לאבחון מדויק.
אבחון אי סבילות ללקטוז יכול להתבצע במספר דרכים, כאשר השיטה המדויקת והנפוצה ביותר היא תבחין מימן בנשיפה. בבדיקה זו, הנבדק שותה תמיסה המכילה לקטוז ולאחר מכן נמדדת רמת המימן בנשיפה במרווחי זמן קבועים. עלייה משמעותית ברמת המימן מצביעה על אי סבילות ללקטוז. שיטות נוספות כוללות בדיקת סבילות ללקטוז, שבה נמדדת רמת הסוכר בדם לאחר צריכת לקטוז, ובדיקת חומציות הצואה, המתאימה במיוחד לתינוקות. במקרים רבים, האבחון מתבסס גם על ההיסטוריה הרפואית והתסמינים של המטופל, ועל תגובתו לתזונה נטולת לקטוז.
אי סבילות ללקטוז אצל תינוקות היא נדירה יחסית, שכן האנזים לקטאז נמצא ברמות גבוהות אצל רוב היילודים כדי לאפשר עיכול של חלב אם. עם זאת, היא יכולה להופיע באי סבילות מולדת, שהיא נדירה ביותר, אצל פגים שאצלם האנזים טרם התפתח במלואו, או כתוצאה משנית מזיהום או דלקת במעי. התסמינים כוללים שלשולים נוזליים, גזים, כאבי בטן, אי שקט וקושי לעלות במשקל. הטיפול תלוי בסוג האי סבילות ובחומרתה, וכולל שימוש בתחליפי חלב מיוחדים או התאמת דפוסי ההזנה.
התמודדות עם אי סבילות ללקטוז מתמקדת בניהול יעיל של התזונה. רוב האנשים עם אי סבילות ללקטוז אינם צריכים להימנע לחלוטין ממוצרי חלב, אלא יכולים ללמוד את הכמות שגופם מסוגל לסבול. התחלה בכמויות קטנות והעלאה הדרגתית, פיזור הצריכה לאורך היום ושילוב עם מזונות אחרים יכולים לסייע. ישנם מוצרי חלב הנסבלים יותר כמו גבינות קשות, יוגורט עם תרביות חיות ומוצרים דלי לקטוז. אפשרות נוספת היא שימוש בתוספי אנזים לקטאז לפני או בזמן צריכת מוצרי חלב. סידן הוא מינרל חיוני, ואנשים עם אי סבילות ללקטוז צריכים להבטיח צריכה מספקת ממקורות אחרים או מתוספים. חשוב גם לשים לב ללקטוז "מוסתר" במזונות מעובדים ובתרופות. התמודדות מושכלת מאפשרת לרוב האנשים לנהל את מצבם ביעילות ולשמור על תזונה מאוזנת ואיכות חיים טובה.
ירידה בפעילות האנזים עשויה לגרום לבעיות עיכול, המעידות על אי סבילות ללקטוז.
התסמינים של אי סבילות ללקטוז משתנים מאדם לאדם ותלויים במידת פעילות הלקטאז, זמן המעבר במעי ובכמות הלקטוז שנאכל.
במצב של רגישות ללקטוז קיים חסר של אנזים הנקרא לקטאז, שתפקידו לפרק את הלקטוז (סוכר החלב) במערכת העיכול.
מכיוון שכשלקטוז לא מתפרק למרכיביו (גלוקוז וגלקטוז) הוא מגיע אל המעי הגס שם הוא מתפרק על ידי חיידקים לחומצה לקטית וגזים.
תוצרי הפירוק עלולים לגרום לשלשולים, גזים, נפיחות וכאבי בטן.
סף הרגישות ללקטוז משתנה מאחד לשני, כך שרובנו יכולים ומסוגלים להמשיך לצרוך מוצרי חלב בכמות מסוימת מבלי לחוות תופעות אלו.
מהצד השני, ישנם אנשים שסובלים מדרגה חמורה יותר של רגישות ללקטוז (אי סבילות ללקטוז) ולא מסוגלים לצרוך כלל מוצרים המכילים לקטוז או מסוגלים לצרוך רק מוצרים דלים בלקטוז.
במטה אנליזה שפורסמה לאחרונה הוגדר סף הרגישות ללקטוז. סף זה עוזר להבין אילו מוצרים כדאי לייצר על מנת שיתאימו למרבית האוכלוסייה הסובלת מאי סבילות ללקטוז.
המטה אנליזה הראתה שמרבית האנשים עם אי סבילות ללקטוז יכולים
לצרוך כמות של עד 12 גרם לקטוז בארוחה ומקסימום כ-18 גרם לקטוז
המחולק במהלך היום.
כמה לקטוז יש בקוטג'? יצאנו לברר בגרף אפשר לראות שניתן לשלב מוצרי חלב שונים שתכולת הלקטוז בהם נמוכה כמו בגבינת קוטג' המכילה 1.5 גרם לקטוז בגביע של 100 גרם, חלב דל לקטוז וגבינות קשות (0.2 גרם לקטוז ל-100 גרם).
בנוסף ניתן לשלב גם מוצרים נוספים כמו גבינה לבנה דלת לקטוז וחלב נטול לקטוז.
אם מדובר על יוגורטים המכילים חיידקים פרוביוטים (BIO),אותם חיידקים
מפרקים את הלקטוז ומקטינים את תכולתו ובכך עשויים לאפשר לחלק מהסובלים מאי סבילות ללקטוז לשלב אותם בתפריט היומי.
1. השתמשו בתוסף לקטאז- לאלו מכם שלא רוצים לוותר על מוצרי חלב בהם קיים לקטוז, ניתן ליטול תוסף תזונה המכיל אנזימי לקטאז.
במידה ואתם לא מעוניינים ליטול אותו באופן קבוע, אפשר לקחת אותו במקרים
ספציפיים, למשל כאשר מתארחים אצל חברים ויודעים שתהיה ארוחה חלבית.
2. בחרו מזון דל/נטול לקטוז – כמו המוצרים שציינו קודם (גבינת קוטג', חלב דל לקטוז ועוד).
3. התייעצו עם איש מקצוע – כיוון שלכל אדם דרגת רגישות שונה ללקטוז מומלץ
לערוך את השינוי התזונתי בעזרת דיאטנית שתעזור לכם להתאים את כמות מוצרי החלב והרכבם לפי רמת הרגישות הקיימת וכך להקל על התסמינים ולמנוע חסרים תזונתיים.
4. תצרכו מוצרים עשירים בחיידקים פרוביוטים המפרקים את הלקטוז כמו יוגורטים BIO.
5. תשלבו עם מזונות אחרים – כאשר אתם אוכלים מוצר חלב רצוי שתשלבו אותו עם מזונות נוספים. השילוב יגרום לשחרור איטי של הלקטוז ויקל על עיכולו במערכת העיכול.
לסיכום, במטה אנליזה צוין שככל הנראה קיימת הערכת יתר באשר לשכיחות ולחומרה של אי סבילות ללקטוז בקרב הציבור.
במקרים רבים אנשים מפחיתים או נמנעים מצריכת מוצרי חלב שלא לצורך, זאת בעוד מוצרי חלב הם בעלי ערך בריאותי חשוב.
לכן לפני שעושים שינויים תזונתיים מרחיקי לכת כדאי ללכת לייעוץ עם גסטרולוג/ית ודיאטנית שיבצעו את הבדיקות המתאימות ויתאימו לכם תפריט ייעודי.