פרקטיקה רפואית וטרינרית המסייעת בתהליכי השבחה גנטית ושמירה על בריאותו של עדר הבקר. זהו תהליך שבו מופרית נקבה מזרעו של זכר בלא הזדווגות. לשימוש בהזרעה מלאכותית בחקלאות כמה סיבות:
• הבטחה מרבית של העברת תכונות רצויות מהזכר שנבדק ונמצא מוריש תכונות אלה לצאצאיו. בדרך כלל ייבחרו מאפיינים, דוגמת גוף גדול וקצב גדילה מהיר (בתעשיית הבשר), תפוקת רכיבי חלב, כגון חלבון ושומן, או תפוקת ביצים מוגדלת. מאפיינים אלה אינם קיימים בטבע והם נוצרו באמצעות בררה מלאכותית.
• חיסכון כלכלי, כתוצאה צמצום מספר הזכרים במשק.
• ניתן לשמור את הזרע המוקפא לתקופות ארוכות ולשלוח אותו לכל מקום בעולם, ובכך נחסכות הוצאות ומתבטלות המגבלות הכרוכות בהפגשת הזכרים והנקבות.
• הימנעות מהעברת מחלות, ובפרט מחלות מין. פעולת הרבייה סטרילית יחסית.
• שליטה מלאה בעיתוי ההיריון והלידה המאפשרת תכנון של כל הפעילות במשק.
הזרעה מלאכותית היא לעתים הדרך היחידה להפרות חיות שבררה מלאכותית במשך דורות פגעה בכושר הרבייה הטבעי שלהן. לצורך כך נלקח זרע מהזכר שעבר בחינה מיוחדת, תוך שימוש בתכסיסים המחקים את פעולת ההזדווגות. הזרע, שנשמר לאחר עיבוד בהקפאה עד מועד ההזרעה, מוחדר לגופה של הנקבה המתאימה, תוך שימוש בעזרים טכניים. בארץ מקובל שימוש זה לצורך רביית העדר, ו-100% מפרות החלב מוזרעות באמצעותו.