שר להן סרנדה

אוריון מציין כי הוא דור רביעי ברפת המשפחתית. "סבא רבא שלי התחיל את הרפת שלנו עם פרה אחת, ואני רואה עצמי כבן ממשיך. אני רואה את עצמי יום אחד אולי מנהל את המקום הזה. תמיד אמרו עלי שאני אוהב פרות. אני זוכר ביסודי שתמיד-רותם והרפת, הילד שיש לו את הפרות בבית,וכל היום בפרות, ועובד ועוזר".

ואיך נראית שגרת העבודה? "בשבוע שעבר קמתי ב-6 בבוקר בשביל לעבוד. בשעה 11:00 מתחילה חליבת הצהריים עד שעה 14:00, אחרי זה אני הולך לנוח, ולראות את החברה שלי ובעשר בלילה אני פה עוד פעם בשביל להכניס את הפרות". אוריון מציין כי מבחינתו מה שהכי חשוב זב שיהיה להן כמה שיותר טוב. "אנשים לא באמת מבינים את זה. זה לא מובן מאליו.לבוא לעבוד ב-6 בבוקר. אני לא חושב שחברים שלי יבואו לעבוד איתי כנראה", מוסיף בחיוך.

"אם לפרה לא טוב אז לי לא טוב. בסופו של דבר זו הפרנסה של המשפחה שלי, ואני חי מזה. אצלי זה ללכת ולעזור לפרות, לעבוד בפרות, זה לתת להן אוכל וללטף אותן, ולקרב להן את האוכל ולחלוב אותן. אומרים שהפרה הישראלית זה הטיפ טופ. אבל מה? בלי עבודה, בלי גנטיקה, בלי לתת להן את האוכל הכי טוב, בלי לתת להם את התנאים הכי טובים. זה לא יכול לקרות".

"לכל האנשים שאומרים שענף החלב לא משהו שיבואו ויראו מה באמת קורה פה. הפרות מאושרות ושמחות. אם הן לא היו, הן לא היו נותנות את החלב הכי טוב בעולם".