רפת נחל עוז: מחורבן לתקומה

בבוקר ה-7 באוקטובר השתלטו מחבלי חמאס על קיבוץ נחל עוז. באותה שעה ברפת הקיבוץ שהו שני חולבים, פועלים זרים, שרצו מהר לממד. את אחד מהם תפסו ורצחו מחבלים, והשני הצליח להימלט. 
גידי סבאג, מנהל רפת נחל עוז, מספר: ״באותם ימים המכון היה לאחר שיפוץ. הספקנו להינות ממנו במשך שלושה חודשים עד ה-7 באוקטובר. המחבלים שרפו את כל המבואה שלפני המכון: משרדים, חדר צוות ועיקר הנזק היה על מערכות החליבה ששולטות על המכון: ארונות חשמל, צינורות. היה צריך לשחזר את הכל. 
בזמן החליבה נשארו בתוך המכון 32 פרות ולקח לנו יומיים להגיע אליהן. דאגנו להן מאד ואיכשהו, בנס, הן שרדו את זה. 

ספר על תהליך שיקום הרפת
ביום השני הגיע אלינו דודי מקליה שהצליח להגיע לרפת וסייע לחלץ את הפרות. פתחנו את השערים כדי שכל הפרות והעגלות יצאו החוצה, הבאנו משאיות אוכל ושפכנו. נתנו לפרות להסתובב חופשי, ידענו שאי אפשר הגיעו מתנדבים דוגמת אחים לנשק, כולם עבדו בהתנדבות כדי להקים חזרה את מערכת החליבה. לקח לנו קצת מעל שבוע לחזור לחליבות. התחלנו בחליבה ביום ולאט לאט החזרנו את הקצב.  

במהלך אותו השבוע גם נפלה מרגמה והרגה עשר פרות.  
בימים שלאחר מכן הגיעו אלינו המון מתנדבים וזה היה מדהים, מחמם את הלב. הגיעו אנשים מכל קצוות הארץ ומכל קשת האוכלוסיה: עירוניים, קביוצניקים, כאלו שמכירים את תחום הרפת וכאלו שבכלל לא.
 
בימים אלו קיים דיון ער על ביטחון המזון של ישראל, ועל כך שהחקלאים הם אלו ששומרים על הגבולות. מה דעתך?
אין ספק שהחקלאים הם אלו שמסמנים את ההתיישבות. ההחלטה לחזור ולקיים את הרפת על אף הנזקים והסיכון של שהייה בנחל עוז הייתה מהירה, וזו הייתה החלטה נכונה. העדות לכך היא שברגע שהרפת חזרה לעבוד, הייתה התרוממות רוחה בקרב כל הקהילה של נחל עוז, זה עשה טוב לכולם. 
 אני חושב שהמלחמה הזו הוכיחה ללא ספק שהרפתות הישראליות הן קריטיות לבטחון המזון של ישראל.
כל מי שמפנטז עלך יבוא הבין באופן סופי שעדיף להישאר עם ייצור מקומי. הרפתות הן הדגל של ההתיישבות וסימון גבולות הארץ. בכל הגבולות – הרפתות הן הראשונות שחזרו לפעול.