חינוך ברפת

מאיר שניר (65) הוא מנהל הרפת בבית הספר החקלאי בכפר הנוער כנות, זו השנה ה-42. מאיר מאוד נהנה מעבודתו, המשלבת עבודה טיפולית לצד בעלי החיים, ועבודה חינוכית לצד נערות ונערים מתבגרים, בכיתות ז'-י"ב. כנות מתחזקים ענפי חקלאות נוספים, ביניהם: אורוות סוסים (הכוללת גם שיעורי רכיבה ורכיבה טיפולית) כלבייה, משק חי (בעלי כנף, ארנבות ועוד), ונוי.

• מאיר, מה משך אותך לעבודה ברפת מלכתחילה?

אני גדלתי בקיבוץ תל יוסף (עמק יזרעאל) ועובד ברפת עוד מכיתה ו', כשהייתי צעיר מאוד. יש לי גם ידע בעופות מטעים ובגידול כותנה, אבל לרפת נמשכתי במיוחד כי זו עבודה מרתקת, מגוונת, שיש בה הרבה סיפוק. הסיפוק מתקבל מהצלחה במניעת מחלות בקרב הפרות, מהיכולת להגיע לתנובות חלב גבוהות ולחלב יותר איכותי, וכן מהתייעלות בשמירה על רווחת הפרה.

מעבר לזה, הפרות הן בשבילי לא רק כלי ייצור, אני באמת מתחבר אליהן. הטיפול בבעלי חיים הרבה פעמים מקביל לטיפול בבני-אדם. כשנולד עגל זה כמו שנולד תינוק. למשל, צריך לתת לו בקבוק עם חלב, לשמור ולהגן עליו.

כל המניעים שציינתי צריכים להיות בעיניי לכל רפתן בדם, בכדי שיידע לנהל בצורה טובה את הרפת. במהלך חיי חיפשתי מסגרת שדומה לקיבוץ, וידעתי שאני רוצה לעסוק בחינוך ובילדים, וכפר נוער היה נראה לי מתאים משתי הבחינות. בכנות קיבלו אותי לעבודה ומאז אני כאן.

• מה לדעתך היתרון שיש לבית ספר חקלאי על פני בתי ספר רגילים?

קודם כל הוא משמש ככלי חינוכי ממדרגה ראשונה. עבודה עם בעלי חיים מלמדת את הילדים ערכים, איך לנהוג באחריות, לעמוד בלוח זמנים, לעבוד בצוות ובשיתוף פעולה, להתמיד, לחשוב, לאתר ולפתור בעיות. מעבר לזה, הם לומדים להתייחס לבעלי החיים או לצומח, להעריך אותם, לטפל בהם, וליצור קשר רגשי. למשל, אצלנו כל עגלה מקבלת שם, שהוא כשם התלמיד או התלמידה שמטפלים בהם. וכך, גם לאחר שהילדים עוזבים את הכפר, הם הרבה פעמים חוזרים לראות מה שלום העגל/ה שלהם. אני באופן אישי מאמין שמי שיפתח יחס חם, מלא חמלה והתחשבות כלפי בעלי חיים, יפתח בהמשך יחס טוב גם לזולת וגם למשפחתו.

שנית, עבודה עם בעלי חיים היא גם כלי טיפולי ורגשי, שמעניק ערך עצמי לילדים, העצמה, ביטחון עצמי והרגשה שהם מסוגלים להצליח ולעשות הכל. אני רואה את השינוי הזה כל הזמן ואנחנו בכפר מתמחים בהשגת השינוי הזה. הרי התלמידים נמצאים רוב היום בין ארבע קירות בכיתה, ואז או שהם מצליחים בלימודים – או שלא. הענף החקלאי נותן להם נתיב נוסף להצלחה. הם לומדים מיומנויות חדשות ולפתע מתפתחת בהם תחושת מסוגלות, שלא בהכרח הייתה בהם קודם.

יש לזכור שהרבה מהילדים שלנו, בייחוד בתקופות עברו, היו מגיעים מרקעים משפחתיים לא פשוטים, שכללו אלימות פיזית או מינית, בעיות במשפחה, בעיות כלכליות ועוד. הקשר עם בעל החיים מוריד קצת את עוצמת המצוקה. הילד/ה לומד/ת שניתן לקיים חיים נורמליים, תקינים וסבירים – למרות הקשיים.

בנוסף, הילדים נוהגים להעלות המון שאלות על החיים, ועצם העובדה שמישהו מבוגר בעל סמכות מקשיב להם, מכיל אותם ונותן להם חיזוקים חיוביים, זה הרבה עבורם. ברפת יש את הזמן להיות אוזן קשבת לילדים, לתת עצה, לפתוח כיווני מחשבה. אני בפירוש רואה בזה שיעור לחיים. זה דבר שלא קיים בבתי ספר רגילים.

כמו כן, הילדים מעולם לא עבדו עם בעלי חיים, לעיתים מפחדים ולא יודעים בכלל איך לגשת אליהם. כשהם מסיימים – הם הופכים להיות ממש מומחים כמעט, וכחלק מהתהליך, אפילו מעבירים את הידע שלהם הלאה לילדים הצעירים יותר בבית הספר – דבר שהוא כשלעצמו כלי חינוכי מדהים, שגם מחבר בין הילדים, וגם מוסיף פן נוסף של לקיחת אחריות על הצעירים יותר, אותם הם מלמדים ועליהם הם משגיחים.

שלישית, הילד כמובן רוכש מקצוע. כך למשל, הילדים מנהלים בעצמם את מחלקות החליבה. הם עצמאיים ולומדים להגיע בזמן לחליבה, ולתפעל בעיות שונות, כמו למשל דלקות בעטין הפרה. אני רואה איך הם משתדרגים, לומדים לשתף פעולה גם ביניהם וגם עם הפרות, איך לגשת אליהם ולתקשר איתם, ואני סומך עליהם.

העובדה היא שרוב התלמידים שלנו מסיימים עם בגרות מלאה, ואחרי הצבא מפתחים חיים נורמליים ככל אזרח. ייתכן שחלקם, אם לא היו עוברים דרכינו, לא היו יכולים לעשות את זה, והתהליך הזה איתנו ממש משקם אותם.

• מה מייחד את כנות לעומת בתי ספר חקלאיים אחרים?

כל כפרי הנוער עושים עבודת קודש ועובדים ברוח הדברים שתיארתי לך עד כה. אני כן יכול להגיד שבכנות באמת משקיעים מאוד בילדים בכל התחומים, ולא רק במשק החקלאי. יש אצלנו גם פנימייה וגם בית ספר אקסטרני, כ-650 תלמידים ותלמידים בסה"כ, כאשר 110 מהם עוברים אצלי ברפת, ואת כולם אני מכיר בשמות.

בנוסף, בכנות מאוד מדגישים את נושא רווחת בעלי החיים, שיהיה להן נוח, שהמזון יוגש באופן מסודר ונגיש, שהמים יהיו נקיים כמו גם שטח המחייה שלהן, שיהיה מאוורר. אנחנו מאוד מקפידים על לוח זמנים לחליבה כדי לשמור על השיגרה שלהן וכדי לא לפגום בחליבות הבאות. אנחנו לא מציקים או מפריעים לבעלי החיים, להיפך, רק חושבים איך לשפר להן את תנאי המחייה, שיהיה להן כמה שיותר נעים – גם עבורן וגם כדי שנוכל להפיק מהן את מירב הפוטנציאל לייצור חלב. והתוצאות אכן נראות בשטח – מתוך 180 פרות (80 מהן עגלות) מיוצרים מיליון ומאה אלף ליטר חלב בשנה.

• מה הכי חשוב לך בעבודה בכנות?

לי באופן אישי חשוב התלמיד/ה. אני רואה עבודה ברפת סוג של מפעל חיים. זה מאוד חשוב לי לחנוך את התלמידים הצעירים, ולתת להם את האמונה שהם יכולים ומסוגלים להצליח. ואכן, חלק מהחניכים שלנו נמצאים בעמדות מפתח. גם איציק שניידר היה תלמיד שלי, והוא היום מנכ"ל מועצת החלב. גם הוא דוגמא מצוינת לתלמיד שרכש כישורי חיים, ביטחון עצמי ומיומנויות, עד אשר בבוא היום פתח בעצמו רפת פרטית. הוא שיפר את היכולות האישיות שלו בכל התחומים והגיע מעלה מעלה. זה מה שאנחנו משדרים לכל התלמידים שלנו, שיש להם את הפוטנציאל ושהם רק צריכים להסתכל גבוה ולהציב לעצמם יעדים. לכולם יש יכולות – רק צריך לתת להם יחס חם ואוהב, והזדמנות להביא לידי ביטוי את היכולות שלהם. וזו הגדולה של כפרי הנוער, משום שהם יכולים להפוך כל ילד למסוגל, ולהביא לשינוי בתפיסה שלו את עצמו כך שיפנה לכל תחום בחיים שהוא רוצה, וששם הוא יצליח.

• אתה נמצא 41 שנה בכנות. מה מחזיק אותך כל כך הרבה זמן בתחום מצד אחד, ומהם האתגרים, מצד שני?

קודם כל העבודה עם הילדים מחזיקה אותי. אני גם כמובן אוהב את העבודה ברפת אחרת לא הייתי מחזיק הרבה זמן בענף. אבל הסיפוק הכי גדול הוא לצפות בתלמידים שלי מקימים משפחות, חלקם אחרי שהכירו בכנות. הם באים לבקר אותי, לעיתים יחד עם הילדים שלהם, שלומדים אצלי גם. אני באופן כללי נהנה לראות את ההתפתחות האישית שלהם בכל תחום.

מצד שני כמובן שיש עליות ומורדות, לא אשקר. הדגש הוא באמונה שבדרך. אני חדור מטרה ומשימה. אני רואה בחינוך ברפת ממש מפעל חיים וחושב שהגישה החינוכית המעצימה היא מאוד חשובה – לא לוותר לא על הילדים, ולא על המקצועיות שלהם. וכן, במקביל לחלק החינוכי צריך גם לנהל ענף כלכלי, ולפעמים זה מתנגש ומורכב. בפעמים שקשה לי, אני מזכיר לעצמי למה הגעתי לכאן. יש לציין שאני גם מגוון את עבודתי, והחל מ-2012 אני משמש כמדריך של רכזי ענפים ומנהלי משקים במשרד החינוך, ועושה זאת אחת לשבוע.

• יש לך טיפים לשנת הלימודים החדשה?

להשתדל להקשיב וללמוד, ולנסות להשתפר. אני בעצמי מנסה להשתפר, משום שלמרות שיש לי ידע רב, אני עדיין לא יודע הכל. אני משתף את הילדים בדילמות ושומע את ההצעות שלהם לשיפור העבודה ברפת ולשיפור הנראות שלה.

בתמונה: מאיר שניר, תלמידיו, ואיציק שניידר, מנכ"ל מועצת החלב