|
כבש הבית (שם מדעי: Ovis aries musimon) הוא תת-מין של המין מופלון – מין בסוג כבש. תת-המין מגודל בתרבות לשם בשרו, עורו צמרו וחלבו המשובחים.
תיאור כללי הכבשה היא יונק מעלה גירה ממשפחת הפריים ומכפילי הפרסה. הכבשים מצטיינים בגוף קצר ומוצק וברגליים מוצקות. יש להן בלוטות ריח מתחת לעיניים וברגליים האחוריות. קרניהם סלילניות וכפופות לאחור וכלפי חוץ. זנבם קצר. אין להן זקן כמו לעז. בעטין שתי פטמות פעילות בלבד.
ביות הכבשה כבש הבית בוית בידי האדם לפני כ- 8,000 שנה. במהלך הביות יצר האדם, כמאתיים גזעי כבשים. ביניהם המצטיינים בפרוותם, בחלבם ובבשרם. הודות לקלות שבניוד כבשים (העברתם ממקום למקום), התאפשרה הניידות של החברות הפרימיטיביות וניצול שטחי מרעה שוליים נרחבים.
גזעי כבש הבית בעולם מוכרים יותר מ- 200 גזעים. קימים הבדלים רבים ושונים בין הגזעים בצורת הקרנים, הפרווה, הצבע, מבנה הגוף ועוד.
גזעים נפוצים: כבש האליה (Ovis orientalis platyura אך גם Ovis aries laticaudata) – גזע של כבש הבית שממנו יצרו באמצעות הכלאות כמה תת-גזעים. כבשים מגזע זה מאופיינים בזנב רחב שנאגר בו שומן (אַלְיָה). תפקיד האליה לשמש כמאגר מזון לכבשה בעונה של מחסור, בדומה לדבשת אצל הגמל. גזעים של כבשים בעלי אליה נפוצים במזרח התיכון, באפריקה ובאסיה. גזעים המיועדים לצמר הדגש בפיתוח גזעי כבשים לצמר הוא על כמות ואיכות הצמר (עובי הסיבים, אורך הסיבים וצורת הסליל של הסיב). רַמְבּוּיֶה (Rambouillet) – תת-גזע של כבש המרינו. הרמבויה הוא כבשת הצמר הגדולה ביותר. לגזע פנים ורגליים לבנות. רעמת הצמר מכסה גם את הפנים עד כדי גרימת עיוורון. גזע זה מהווה את רוב אוכלוסיית הכבשים בארצות הברית. גזעים המיועדים לבשר הדגש בפיתוח גזעי כבשים לבשר הוא על גידול מהיר, פוריות גבוהה וכושר-עמידות. בין הגזעים הידועים לבשר: הדוֹרסֶט הוֹרְן (Dorset horn) והסָאפוֹק (Suffolk) שפותחו באנגליה, המֶרינוֹ פְלַישְשָאף (Merino-Fleischschaf) הגרמני והקוֹלוּמְבּיה (Columbia) שפותח בארצות הברית. גזעים נוספים: גזעים דו תכליתיים אלה הם גזעים שנועדו הן לצמר והן לבשר. הידוע שבהם הוא הקוֹרידֶיל (Corriedale) – גזע כבשים שפותח בניו זילנד מהמרינו. גזעים המיועדים לחלב בגזעים אלה הדגש על כמות החלב ועל הפוריות.
רבייה הבגרות המינית חלה בדרך כלל בגיל 19 חודשים, אורך ההריון 5 חודשים ובכל המלטה נולדים 1-2 טלאים. תוחלת החיים 15 שנה ויותר.
ענף הכבשים בארץ מאז שובו של עם ישראל לארץ ישראל בסוף המאה הקודמת ניסו לגדל כאן עדרי צאן, מלאכה אותה למדו מהשכנים הערבים. במקווה ישראל היה צאן כבר ב – 1890, והעדר הראשון בהתישבות החדשה הוקם ב 1908 ביבנאל בשותפות עם רועה ערבי שטיפל בצאן. בסוף שנות העשרים הוכנס ענף הצאן לקיבוצים בגליל. מונו מדריכים לענף, הוקמו דירים שהיו בהם כבשים בלבד ומונו רכזי דיר. הכבש המקומי הוא מזן אוואסי. בתחילת התפתחות הענף ניסו להכניס לארץ גזעים נוספים אך ניסיונות אלו כשלו. לאחר קום המדינה הוכנס ענף הצאן גם למושבים, והוקמו מספר עדרים פרטיים. בתחילה גידלו כאן כבשים רק לחלב, אך עם השנים התחילו לגדל כבשים גם לבשר. כדי להשביח את העדר הובאו מגרמניה כבשים מהגזע אוסטפריזי, ולמכלוא שהתקבל קראו `אסף`. גזע זה מתאים גם לבשר וגם לחלב. בישראל הצליחו להעלות את תנובת החלב מממוצע של כ- 50 ליטר לראש לשנה לכ- 500 ליטר, וכן להעלות את מספר ההמלטות ל- 3 בשנתיים. הוצאות יצור החלב בענף הצאן המבוסס על אספקת מזון בדיר, הן גבוהות ואינן משתלמות כלכלית. לעומתן הצאן המתקיים ממרעה טבעי הוא יותר כדאי אך דורש התמסרות לעבודה בתנאים קשים. כיום מגדלים כבשים בעיקר בחוות פרטיות ברחבי הארץ ואצל הבדואים.
הכבש במקורות הכבש בתורה מוזכר פעמים רבות. בספר בראשית ד ב כתוב: "ויהי הבל רועה צאן וקיין היה עובד אדמה". צאן הוא שם כולל לעזים ולכבשים. בהמשך הסיפור מקנא קיין בהבל על כי ה' שעה למנחתו: "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן" אך יש גם התיחסות מפורשת לכבשים למשל בסיפור על הברית שכרתו אברהם ואבימלך שר צבאו: "…ויאמר (אברהם) כי את שבע הכבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת. על כן קרא למקום ההוא באר – שבע כי שם נשבעו שניהם" (בראשית כא ל-לא).
שלושת האבות ידועים כעוסקים בגידול צאן: "ויהי לו (לאברהם) צאן ובקר וחמורים עבדים ושפחות ואתונות וגמלים" (בראשית יב טז).
חלב כבשים חלב כבשים מכיל כמות כמעט כפולה של חומר יבש והוא עשיר יותר בשומן, חלבון ומינרלים. חלב זה סמיך יותר ולכן כמעט שאינו נצרך לשתייה. רובו מנוצל לייצור גבינות, ומיעוטו למוצרים אחרים כולל חמאה. לחלב כבשים אין ריח מיוחד. טעמו נעים ולפעמים מתקתק. על הטעם והריח של החלב משפיעים חומרים ארומטיים המצויים בצמחים שהכבשה אוכלת. את הכבשה חולבים פעמיים ביום, והרכב החלב המתקבל שונה בין חליבה לחליבה.
הרכב חלב הכבשים
|
למעלה
הכבשה
|
|
