הלוחשת לפרות

"יש אנשים שקוראים לי הלוחשת לפרות. כי אני מדברת איתן ורואים שהן מתייחסות אליי ולוחשות לי בחזרה", מספרת אורית משולם, רפתנית בקיבוץ אליפז שבערבה. "כל אחת מה שיש לה להגיד, בין אם מישהי הציקה לי, בין אם הפרה לא בקבוצה הנכונה, בין אם היא לא מרגישה טוב ובין אם סתם בא לה להתפנק. אז היא מסמנת לי ואני באה ונותנת לה קצת ליטופים, קצת נשיקות".

משולם מספרת כי היא גדלה בעיר, אך בכל פעם כשהגיעה למושב, היכן שהסב התגורר היא פרחה. "כל פעם שהגעתי למושב פרחתי. אני אוהבת חיות מגיל צעיר ופרות במיוחד. בתור ילדה קטנה, כששאלו אותי: 'מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?' אמרתי רפתנית. בגיל 23 הוגשם החלום. מגיל 23 אני רפתנית".

"כשאתה נותן אהבה אתה מקבל אהבה בחזרה", מוסיפה. "אז נכון שאנחנו מגדלים אותן לטובת ייצור חלב אבל עדיין הן בעלי חיים, אנחנו דואגים שיהיו להן את התנאים הכי טובים, ויחס, אהבה, חום, ליטופים, נשיקות, משחקים איתן, פרה שלא מרגישה טוב היא באה להגיד לי. פרה שטוב לה היא פרה מניבה. נותנת יותר חלב. כשאתה נותן לפרה את התנאים הכי טובים היא תתן הכי טוב שהיא יודעת לעשות".

אחד הדברים הכי יפים לדבריה ברפת בקיבוץ אליפז, זה שיש עובדים מכל העולם שבאים ולומדים את תורת הרפת הישראלית. "גם את הטכנולוגיה וגם את הטיפול בפרה – ואצלנו במיוחד שלנו זה את היחס אל הפרה".

"החלב הישראלי ידוע באיכות שלו, חלב מאוד איכותי ועובדה שבאים מכל העולם ללמוד איך לייצר חלב איכותי אצלנו ברפתות", מסכמת משולם. "אני בהחלט גאה להיות רפתנית בישראל".