הכל נשאר במשפחה: 3 דורות, מפעל חיים אחד

לאחר הלאמת אדמותיו החקלאיות ברומניה בשנות ה-50, הבין יצחק לויצ'י, חקלאי יהודי, כי הגיעה העת לעלות ארצה. היום הדור השלישי ממשיך את מפעל החיים במשק המשפחתי בצפון המדינה. "חקלאות אצלנו במשפחה זה אורח חיים, בארוחות שישי אם הנשים יושבות מספיק רחוק, אנחנו מנהלים ישיבת עבודה", אומר נכדו דרור

נעה חסלוביצר | Ynet

לאחר הלאמת אדמותיו החקלאיות ברומניה, הבין יצחק לויצ'י, חקלאי יהודי, כי הגיעה העת לעלות ארצה. כשעלה עם אשתו לילי וילדו בן ה-3 טומי, התיישבו בשנת 1951 בבית הלל כי לדבריו, האדמה שם הזכירה לו את מה שהכיר הכי טוב.

"סבא שלי היה ביזנס מן, מי שבאמת עבדה וחלבה בכל עת הייתה סבתא לילי", מספר ל- ynet, הנכד דרור קורלנדר, הדור ה-3 במשק המשפחתי בצפון המדינה. "חקלאות אצלנו במשפחה זה אורח חיים, בארוחות שישי אם הנשים יושבות מספיק רחוק, אנחנו מנהלים ישיבת עבודה".

צילום: יוגב אטיאס

רפת תיירותית – "צריך להבין מאיפה התוצרת מגיעה"

בשנת 2000, החליטה משפחת קורלנדר על פתיחת הרפת לקהל הרחב, ולפני כשמונה חודשים, אחרי תכנון ארוך ויסודי, השיקו האחים לבית קורלנדר את מחבלת הבוטיק החדשה של המשפחה. "אני חושב שהקטע של החיבור שבין החקלאי, הרפתן, הפרדסן, לאנשים שצורכים את האוכל זה בחשיבות עליונה, לראות באמת מאיפה זה בא, בלי תיווך, באמת לבוא ולראות בעיניים ולחוש בידיים ולהבין", אומר קורלנדר ל-ynet.

"זה עוזר מאוד גם לחקלאי לבוא ולהגיד תקשיבו אני עושה את המקסימום באמת כדי שתקבלו תוצרת טובה, ותראו מה אני עושה בשביל שבאמת האוכל שלכם בצלחת יהיה בריא וטעים וגם לילד שלוקח את הפרי שהוא מבין מאיפה זה מגיע, שזה לא כמובן מאליו או איזה משהו ש-אה, זה מגיע מהסופר".

לדברי דרור, חקלאות זה אורח חיים. "אני יוצא לחתונה בשמונה בערב ופתאום יש המלטה. אז מורידים את הבגדים, עוזרים לפרה וחוזרים. מקבלים פרצופים מהאישה, אבל זה ככה כי זה בעל חיים, אתה לא יכול לעזוב אותו. אני חושב שלמרות שזה באמת גם עבודה, גם יש בזה איזה אלמנט של ציונות, אנחנו פה בגבול הצפון ארבעה ק"מ מהגבול, במלחמת לבנון השניה 32 קטיושות נפלו בתוך בית הלל. המשכנו לחלוב, זה מה שאנחנו מאמינים, זה מה שאנחנו יודעים לעשות".

"אנחנו בעצם חלק מהשכפ"ץ של מדינת ישראל", אומר לסיום. "בצפון יש קו שאי אפשר לעזוב אותו. אני מאחל שהילדים שלי של עומר, ושל אחות שלי יעל, יוכלו להתפרנס בכבוד מחקלאות, מעבודת כפיים, מעבודת האדמה. אנחנו פה כדי להישאר. זה אמרתי לך עוד כשפגשתי את תמר, אמרתי לה אני עסקת חבילה, אני נולדתי פה, ואני מקווה מאוד שאני אשאר פה לעד".