ההיסטוריה של תחליפי החלב

ואיך תינוקות אכלו לפני שהיו בקבוקים ייעודיים?

איתמר ישועה- דיאטן קליני ויועץ מדעי למועצת החלב

עדות לשימוש בתחליפי חלב קיימת עוד מ-2000 שנה לפני הספירה. תחליפי החלב של העת ההיא כללו חלב של חיות משק, ועם הזמן והתפתחות היכולות הטכנולוגיות, הגענו לתחליפי החלב הסינטטיים שאנו מכירים כיום.

בעשרות השנים האחרונות, שוק תחליפי החלב הסינטטיים גדל בצורה משמעותית, והיו תקופות שהוא אף צמצם את אחוזי ההנקה באוכלוסיות רבות. זאת למרות שגם כיום, עולם הרפואה מסכים כי ההזנה העדיפה לתינוקות היא בצורה של הנקה. 

לאורך כל אותם שנים ועד לסוף המאה ה-19, חלב של חיות המשק היה תחליף החלב הנפוץ ביותר. נוסף לחלב, היו שני תוספים שנועדו להעשיר את תזונת התינוק מעבר לחלב.

על פנדה, פאפ וסירת הפאפ

כדי להעשיר את תזונת התינוק, נהוג היה להוסיף לתפריט שני תוספים. "פאפ" – מעין דייסה שהוכנה מלחם טבול במים או חלב. התוסף השני ענה לשם "פנדה"- המתכון דומה לפאפ שהוספו לו דגנים שבושלו בציר ירקות או עוף ובשר. הצורה בה האכילו את התינוק בתוספים הללו הייתה בעזרת "סירת פאפ" (pap boat), מעין כלי קיבול שדומה בצורתו לפינג'ן, עם פייה נוחה להאכלת תינוק. השימוש בפאפ ופנדה היה בעיקר במקרים בהם התינוק לא התפתח כראוי. ביחס להנקה, השימוש בסירת פאפ, הובילה לצריכה של כמות מזון גדולה בפרק זמן קצר יחסית. הבעיה העיקרית בשימוש בסירת פאפ היה העדר היכולת לנקות את הכלי בצורה ראויה, מה שהוביל לזיהומים ופגיעה בתינוקות ועם השנים הופסק בהן השימוש.

פיתוח תחליפי החלב הסינטטיים

במהלך המאה ה-18 לספירה החלו להופיע מאמרים שבדקו את ההרכבים הכימיים של חלב אם ושל סוגי חלב שונים. חוקר בשם ג'ין צ'ארלס דס- אסרטז פרסם מאמר ראשון שעסק בנושא בשנת 1760. במאמר השווה ג'ין את הרכבם הכימי של חלב אם, חלב פרה, כבשה, עז, חמור וסוס. כל סוגי החלב הללו היו בשימוש באותה תקופה, שתחליף חלב האם שהיה בשימוש הגדול ביותר היה חלב פרה. מסקנות המחקר של ג'ין היו שחלב הפרה הוא התחליף הטוב ביותר, אך העדפה משמעותית יש לחלב האם על-פני כל סוגי החלב האחרים.

 כמאה שנים לאחר מכן, החל תהליך השיווק הראשון של תחליף חלב אם שפיתח חוקר בשם ג'וסטוס ואן לייבינג. תחליף החלב החדש שווק בתחילה בצורתו הנוזלית, ובהמשך גם בצורה של אבקה המוכרת כיום. הפורמולה של לייבינג הכילה חלב פרה, חיטה, לתת, וחומר שנקרא אשלגן בי קרבונט. 

קפיצה משמעותית בשוק תחליפי החלב קרתה במהלך המאה ה- 18. באותם שנים פותחו שיטות לשימור וכמה שנים לאחר פותח לראשונה החלב המרוכז. היכולות החדשות הללו סללו את הדרך לייצור המוני של תחליפי חלב. 

באותן שנים, נכנסו לשוק חברות מסחריות כמו נסטלה והורליק (Horlick's Malted Milk) ששיווקו תחליפי חלב בצורת אבקה בפורמולות שונות שכללו סוגי פחמימות שונים כמו סוכר, עמילן ועוד.

חסרים תזונתיים 

למרות היכולות הטכנולוגיות המתפתחות, וכניסתן של חברות מסחריות גדולות לשוק, עדיין הפורמולות של המאה ה-18 היו חסרות ברכיבי תזונה חשובים כמו חלבון, ויטמינים ומינרלים. 

באותם שנים, תזונת תינוקות שהייתה מבוססת על תחליפי חלב בלבד, הייתה קשורה לתמותת תינוקות, במיוחד בחודשי הקיץ בשל קלקול בקבוקי תחליפי החלב שהושארו בחומו של הקיץ. 

בתחילת המאה ה- 20, עלה למודעות נושא ההגיינה ויחד עם פיתוח פיטמת הגומי לבקבוקי הזכוכית שהיו קלות לניקוי, אחוזי התמותה מזיהום בעקבות קלקול החלב ירדו משמעותית.

פורמולות שלא על בסיס חלב

במהלך שנות ה-20 של המאה הקודמת, החלו פיתוחים של פורמולות שאינן על בסיס חלב פרה.

מטרת הפיתוחים הייתה לייצר פורמולה עבור ילדים עם אלרגיה לחלבון החלב.

הפורמולות הראשונות שיוצרו ללא חלב פרה, התבססו על קמח סויה. הבעיה הייתה שקמח הסויה

חסר בויטמינים ומינרלים החיוניים להתפתחות הילד. בעיה הזו נפתרה, כאשר החלו לתסף את הפורמולות הללו בויטמינים סינטתיים.

הארגון האמריקאי לרפואה

ככל שעולם הפורמולות הלך וצמח, כך גם גדל מספר המחקרים שגיבו את השימוש בפורמולות כתחליף חלב אם. 

פרסום המחקרים בנושא, סיפק לחברות המייצרות את היכולת להוכיח את תועלת התחליפים הסינטתיים מול הרופאים. בשנת 1929 הארגון האמריקאי לרפואה (AMA), הקים ועדה שתדון על כל נושא תחליפי החלב. 

הקמת הועדה והצגת הדרישות שלה מול החברות שמייצרות את הפורמולות, אילץ את החברות לרדוף אחר אישור ה-AMA. כמה שנים לאחר הקמת הועדה, יצאה תקנה שאסרה פרסום ישיר של הפורמולות לציבור הרחב, וכך נולדה תופעה שחברות תחליפי החלב החלו לפנו בצורה ישירה לרופאים. שיווק הפורמולות מול הרופאים, 

הוביל לכך שעד שנות ה-70 של המאה הקודמת, אחוזי ההנקה היו בירידה ביחס לאחוזי השימוש בתחליפי חלב.

ארגונים שונים ברחבי ארה"ב שראו את מגמת הירידה באחוזי ההנקה, יצאו בקמפיינים לעידוד הנקה, מה שהוביל 

לשינוי משמעותי ולעליה באחוז התינוקות היונקים, אותה אנחנו רואים גם כיום.