אילנית דעדוש קלפון היא דור שלישי למשפחה של חקלאים הנמצאים בפריפריה, אשתו של דורון, אמא לשלושה ילדים וגם – מנכ"לית אגודת עזיזה, אגודה המקשרת בין החקלאים לממשלה ומטרתה לייצג את מגדלי העיזים בארץ, ולקדם אותם. בהיותה מנכ"לית היא גם חברת דירקטוריון בגופים שונים העוסקים בחקלאות, בהתיישבות, ובענף החלב. וזה לא הכל! בגלל הקשר שלה לפריפרייה, אילנית היא גם חברת פורום התיירות במועצה האיזורית מעלה יוסף, וגם נותנת שירותי ניהול וייצוג לאגודות אחרות בענף הצאן (עיזים וכבשים).
לאחרונה, זכתה אילנית בפרס אישה פורצת דרך בחקלאות על פועלה לקידום ענף העיזים והחקלאות, ולאחר שבירכנו אותה על הזכייה, היינו חייבות לבדוק איתה – כיצד היא מצליחה לשלב את הכל?
"כשאת אוהבת את מה שאת עושה, את אפילו לא מרגישה שאת עובדת. גדלתי בבית מאוד מעורב ציבורית ופוליטית, תמיד הייתי במקום שרציתי להשפיע ולהועיל, וזה המנוע שלי. אני מזוהה עם הפריפרייה ומחוברת מאוד מאוד חזק לחקלאות, לאדמה, ולציונות. באתי מבית מאוד ערכי ובאמת אכפת לי. זיהיתי את הפוטנציאל של הענף מרגע שנכנסתי אליו, הייתה לי הארה שהוא יכול להגיע למקומות אחרים. מעבר לזה שאני אוהבת את העיזים ואת מוצרי החלב, שהם מעולים, באיכות גבוהה מאוד, ועם תועלות קולינריות ואחרות – אני אוהבת את התחום ומאמינה בו, ובקשר שלנו כעם לאדמה. אנחנו לא כאן סתם, אנחנו כאן בזכות, ויש אנשים ששילמו מחיר כדי שנשב יחד על פיסת האדמה הזו, נעבד אותה ונבנה עליה קהילות. אנחנו חקלאים בעצמנו, מיושבים בפריפרייה, ומגדלים את ילדינו על ברכי הציונות, ועל חשיבות אדמת החקלאות וחשיבות התוצרת המקומית".
"התחתנתי עם חקלאי מושבניק, וביחד הקמנו משק עיזים משלנו במושב גורן. פנו אליי מגדלים שהיו חלק מהענף וביקשו שאכנס לתחום ואעזור להם לנהל את הענף כמזכירה. הם ידעו שעבדתי בעבר במשרד הביטחון, שאני בעלת ניסיון ניהולי, ושאני שוחה בכל הקשור לבירוקרטיה המשרדית. נכנסתי כמזכירה, כאשר ענף החלב סיפק 6.5 מיליון ליטר בשנה, ובהמשך הפכתי ליו"רית, ואף למנכ"לית, כאשר כיום הענף מספק 17 מיליון ליטר חלב עיזים ו-24 מיליון חלב עם חלב כבשים".
- הישג מרשים. ספרי לי על תהליכים נוספים שאת גאה בהם במיוחד.
"ראשית, עצם זה שענף העיזים נכנס לחוק החלב, באמצעותו יש לנו אספקה סדירה של חלב באיכות גבוהה, זה הישג. שנית, במהלך 23 השנים האחרונות ליוויתי מאבקים רבים לשינוי תכנון חלב העיזים ולקידום פריסה ארצית של ייצור חלב העיזים בישראל".
- ספרי לי קצת על הזכייה שלך.
"הזכייה שלי קשורה ל-23 שנים של פעילות לקידום ענף העיזים והחקלאות. ליוויתי את ענף העיזים עוד מתקופות שהוא היה קטן יותר ופחות מיוצג. היום הוא מאוד מיוצג, מנוהל, נמצא בצמיחה, כשיש לנו תכניות לעתיד על הפרק. ליוויתי את הענף בתקופות מאוד מאתגרות, ופתאום הוועדה פנתה אליי והעניקה לי את הפרס מטעם משוב גרופ (קבוצה המרכזת את כל העוסקים בענף החקלאות בארץ)".
"מאוד. הפרס הזה ריגש אותי ברמות. לא רק שלא ציפיתי לו, גם מעולם לא חשבתי שאקבל אותו. חשבתי שאין סיכוי. לא כי אני לא חושבת שלא מגיע לי, או בגלל שאני מורידה מערכי, אלא בגלל שהפאשן שלי לתחום תמיד הוביל אותי להיות מעורבת בעין הסערה, לא להתפשר ולומר את האמת שלי, וזה מושך אש. תמיד הייתי שנויה במחלוקת, אישה בעולם של גברים, אז לא ציפיתי בכלל לקבל את הפרס. וכשקיבלתי אותו, תהיתי לעצמי מה יהיו התגובות. הופתעתי מאוד שקיבלתי תגובות מדהימות ומפרגנות, אפילו מאנשים שהיו לי איתם דעות חלוקות במישור המקצועי, אפילו מאנשים שהתווכחתי או רבתי איתם. קיבלתי חיבוק מכולם. הפרס חשף עבורי, שמעבר לכל המחלוקות יש הערכה לפעילות שלי. כל זה נותן לי דלק להמשיך במלוא המרץ קדימה".
- מהי דעתך על האתגרים העומדים לפתחו של הענף?
"אנחנו אכן נמצאים בתקופה מאתגרת שמונעת על ידי שינויים במזג האוויר, התחממות גלובאלית, משבר בריאות, ומשבר פוליטי. זו מדינה מורכבת, שהחליפה ממשלות בקצב גבוה לאחרונה. חוסר היציבות הזה משליך גם על חוסר היציבות ניהולית. למשל, אנחנו עובדים עם תכנית זמנית בלבד, ועדיין לא נבנתה תכנית אסטרטגית לשני עשורים קדימה. כיום אין במדינת ישראל תכנית עבודה ששמה על השולחן תכנית וודאית לחקלאות. בכל מדינה אחרת בעולם וכן באיחוד האירופי, יש תכנית עבודה מסודרת לשנים רבות קדימה. אנחנו פועלים בזמן קצוב, מה שגורם לנו הרבה פעמים לא לקבל תקציבים, או לא לקבל החלטות נכונות, כל זאת בזמן שאין חזון יציב. החזון כל הזמן משתנה בהתאם לשרים השונים. אי אפשר לעבוד ככה".
- איך את רואה את העתיד בענף?
"החקלאות תמיד ידעה תקופות מאוד מאתגרות. החקלאים תמיד סבלו מחוסר ממיעוט הערכה לפעילות המדהימה שהם עושים. אבל, אני באמת מאמינה שהשנים הבאות יחברו חזרה בין הצרכן ובין החקלאי. אני חושבת שבסופו של יום מה שמחבר בינינו זה הצלחת. אנחנו תופסים ברצינות את העבודה שלנו ואת החשיבות להאכיל את כל הציבור, שגדל משנה לשנה. אני חושבת שבשנים הבאות הצרכן יבין את הערך של החקלאי ויבין שתמיד היינו לצידו. הוא יבין שהחקלאות עשתה פה רק טוב, אף פעם ללא כוונות להתעשר על גב הצרכן, או כוונות לא ראויות אחרות. ומכאן, אני כולי אמונה שהקשר בינינו רק יילך ויתחזק".
למעלה
