אהבה ברפת

הם הכירו אחד את השנייה ברפת ומאז הם יחד כבר 20 שנה. שרית יוקר (46) שיתפה אותנו בסיפור האהבה המקסים שלה ושל בעלה (44), ארנון.
– שרית, כיצד הכרתם?
ארנון ואני הכרנו כאשר אני עבדתי ברפת בקיבוץ כפר גלעדי והוא עבד ברפת המשפחתית שלו שביקנעם, המושבה. שנינו יצאנו לקורס בשיאון שם נפגשנו בפעם הראשונה, אך תחילה לא דיברנו. ארנון אומר שכבר אז הסתכל לכיווני אבל הוא חשב בטעות שאני בזוגיות, והחליט לוותר.
– ואיך זה בכל זאת התקדם ביניכם?
הפעם השנייה שפגשתי בו הייתה ברופין, ביום ההרשמה ללימודי תואר הנדסאי בניהול רפת. לקח לו מספר חודשים של חיזורים והצקות חמודות כלפיי בכיתה, עד שהצליח לו. בסיום הלימודים התחתנו ומאז בכל פעם שאנחנו פוגשים רפתניות ורפתנים שלמדו ברופין ניהול רפת, הם שואלים אם אנחנו הזוג שהתחתן בקורס… אחרי שנה שיצאנו יחד עברתי לגור במושבה במשק הוריו.
– מה קורה אתכם כיום מבחינה מקצועית?
ארנון כיום מנהל של מערכות סולריות ואני מנהלת את הרפת של הבית ספר החקלאי בנהלל ומורה לחקלאות. בנוסף ארנון עובד ברפת המשפחתית ואני נותנת את עזרתי בייעוץ ובבדיקת נתוני הרפת המקצועיים באופן רציף. כמו כן, ארנון עשה 180 ימים במילואים מאז ה-7.10 ויש לו צו חוזר לאוקטובר הקרוב. זה לא פשוט, והגעגועים גוברים, אבל הרפת עדיין שם וכך גם אני.
– אתם מתחזקים זוגיות נפלאה כבר 20 שנים, שזה לא מעט. מה לדעתך ממשיך לחבר ביניכם גם כיום?
אנחנו כל היום מדברים רפת, זה כבר שנים ככה. יש בינינו מלא נושאי שיחה משותפים והתייעצויות. אנחנו מביאים את העבודה הביתה, וחיים מהרפת אל הרפת. שנינו נושמים את הרפת ואוהבים אותה מאוד.
– אז מבחינתכם הרפת הניבה יותר מרק חלב ? את חושבת על זה לפעמים, שזכיתם להכיר בזכותה?
בטח. הרפת הניבה לנו שתי בנות, עומר (16.5) ושלו (10), ואנחנו מכירים לה הרבה תודה. בנינו את ביתנו במשק ואנחנו עושים ונותנים את הכל כדי שהיא תישאר כאן לשנים ארוכות, ותמשיך להניב חלב איכותי – בתקווה שגם הדור שטיפחנו יוכל להמשיך את אהבתנו לענף.