דו"ח שנתי (2004) לתוכנית מחקר מספר 870-1286-04
הלל מלכה – שה"מ
רות בראב טל מנהל המחקר החקלאי
מבוא: הצגת הבעיה
שיעור ההתעברות של פרות חלב נמוך יחסית בעדר הבקר לחלב בארץ. קיים קשר שליל בין תנובת החלב לבין שיעור ההתעברות. מספר ההזרעות הדרושות להשגת התעברות פרות לחלב עולה 1% בכל שנה.
במקביל לסלקציה לתנובת חלב גבוהה יורד הריכוז של הורמון האינסולין בדם הפרות האינסולין הוא הורמון מרכזי המשפיע באופן חיובי על הפעילות השחלתית בדומה להורמונים גונדוטרופים אחרים. אינסולין משפיע גם על הציר היפופיזה-היפוטלמוס. אינפוזיה אינטרא-צירבלית (cerebral) של אינסולין גורמת לעליה בתדירות הפרשת LH. ישנה השערה כי האינסולין פועל כסיגנל תזונתי למרכזי המוח האחראים על הפרשת GnRH. כבר ב- 1992, הראו Schrick וחוב' בפרות בשר, כי ביום הייחום קיים שיא של אינסולין בעיתוי זהה לשיא LH וכי השיא של האינסולין גבוה בהרבה בפרות מחזוריות בהשוואה לפרות שאינן מחזוריות. בתרבית רקמה נמצא כי ברמה השחלתית האינסולין פועל בצורה סינרגיסטית יחד עם גונדוטרופינים להגברת חלוקת תאי גרנולוזה ועליה בסינטיזת סטרואידים ע"י תאי גרנולוזה ותאקה. פעילות האינסולין בשחלה היא דרך קשירה לקולטנים ספציפיים שלו וגם ע"י קשירה לקולטנים של IGF-I. בכבשים נמצא כי ניתן לשנות את רמת האינסולין בדם באמצעות הזנה.
במחקרים קודמים שנערכו ע"י Landau et al. (2000), הוכח כי ריכוז הגלוקוז והאינסולין גבוהים יותר בזקיקים דומיננטים מאשר בזקיקים משניים של פרות חולבות, וכי ניתן להגביר את ריכוז האינסולין בדם ובנוזל הזקיקים ע"י תוספת קצרת טווח, הניתנת בשלב הלוטאלי, של מזונות עתירי חלבון, כגון כוספת סויה או עתירי אנרגיה, כגון גרגרי תירס.
השערת העבודה
במידה וריכוזי האינסולין והגלוקוז בדם ובנוזל הזקיקים נמוכים מדי לפעילות מיטבית, העלאתם באמצעות הזנה תשפר את איכות הביצית והזקיק ובכך תעלה את הפוריות של הפרות גבוהות התנובה.
מטרת התוכנית
המטרה של המחקר הייתה לבדוק האם תוספת הזנה קצרת טווח, הניתנת בשלב הלוטאלי מעלה נאת שיעור ההתעברות של הפרות.
תאור הפעלת התוכנית
הניסוי נערך ברפת של קיבוץ גבת בחודשים דצמבר – יוני (2004 – 2005). בניסוי נכללו 70 פרות בתחלובה ראשונה שניה ושלישית, בניסוי השתתפו פרות מחזוריות ובעלות מערכת מין תקינה. מחזוריות תקינה נקבעה בעזרת מערת פדומטריה "צ.ח.מ אפיקים", תקינות הרחם נקבעה ע"י בדיקת הוטרינר. במהלך הניסוי הופעל מימשק רבייה מבוקר, המבוסס על סינכרון ייחומים לקראת ההזרעה הראשונה. הטיפול לסינכרון הייחומים התבסס על מתן שתי זריקות של פרוסטגלנדין ברווח זמן של 14 ימים. מועד הייחום של הפרות ניקבע ע"י מערכת פדומטרית/תצפית דרישות (ייחום עמידה). שלושה עשר ימים לאחר הייחום בשיא התקופה הלוטאלית, חולקו הפרות לשתי קבוצות: ביקורת. החל מיום 13 ועד יום 18 של מחזור הייחום (התקופה הלוטאלית ) הוגש לפרות בקבוצת הניסוי תוספת של 2.5 ק"ג גרעיני תירס, התוספת ניתנה לפרות קבוצת הניסוי מיד לאחר חליבת הבוקר לפני שנגשו לאכול את הבליל. ביום 18 של מחזור הייחום ניתנה זריקת פרוסטגלנדין שלישית לפרות קבוצת הטיפול והבקורת להשראת ייחום. פרות שנצפו בייחום הוזרעו.
דגימות דם לקביעת רמת אינסולין נלקחו ממספר פרות שנבחרו באקראי בשתי הקבוצות (21 פרות מקבוצת הביקורת, ו-15 פרות מקבוצת הטיפול), פעמיים במהלך הנסוי. דגימת דם ראשונה נלקחה לפני תחילת הטיפול כאשר כל הפרות אוכלות את אותו בליל ודגימת דם שניה כעבור חמישה ימי טיפול. הדגימות נלקחו משורש הזנב לתוך מבחנות Vacutainers שהכילו EDTA. הפרדת הפלסמה נעשתה ע"י סרכוז בצנטרפוגה. הדוגמאות הוקפאו עד לביצוע הבדיקות. קביעת ריכוזי האינסולין בפלסמה נעשתה בשיטת solid phase RIA באמצעות ערכת Coat-A-Caunt של חברת DPC. הבדיקות נעשו ע"פ פרוטוקול היצרן. רגישות המבחן הייתה ng/ml 0.2, מקדם השונות בתוך המבחן היה 8.3% ומקדם השונות בין המבחנים היה 11.8%.
תוצאות
שיעורי ההתעברות בשתי הקבוצות מוצגים בטבלה 1. שיעורי ההתעברות בהזרעה ראשונה גבוהים ודומים בשתי הקבוצות. שיעורי התעברות בהזרעה שנייה נמוכים מאוד ודומים בשתי הקבוצות.
ריכוזי האינסולין הממוצעים בשני המועדים במחזור הייחום מוצגים בטבלה 2. לא נמצאו הבדלים בריכוזי האינסולין בין קבוצת הביקורת לקבוצת הטיפול באף אחד מהמועדים שנבדקו.
טבלה 1. שיעורי (%) ההתעברות בהזרעה ראשונה ושנייה.
ביקורת | טיפול | |
שיעור (%) התעברות מהזרעה I | 56 (16)∗ | 50 (26) |
שיעור (%) התעברות מהזרעה II | 25 (8) | 11 (9) |
∗ מספר ההזרעות בסוגריים.
טבלה 2. ריכוזי אינסולין ממוצעים בפלסמה בפרות קבוצות הביקורת והטיפול.
ריכוז איסולין ng/ml | ביקורת | טיפול |
יום במחזור (13) | 0.32 | 0.34 |
יום במחזור (18) | 0.35 | 0.37 |
סיכום:
לא נמצאו הבדלים בין קבוצת הביקורת והטיפול בריכוזי האינסולין ובשיעור ההתעברות.
יתכן, והסיבה לכך נעוצה בעובדה שהעבודה בוצעה בעדר עם שיעור התעברות גבוה בהזרעה ראשונה. היקף העבודה המצומצם אינו מאפשר הסקת מסקנה סופית לגבי יעילות הטיפול התזונתי.