מבוא ותאור הבעיה :
בעבודה זו נבחנת האסטרטגיה התזונתית המבוססת על ההנחה כי למרות הצורך בכך, עקב דיכוי תאבון הפרות ומגבלות צריכה מיד לאחר ההמלטה, לא ניתן להגדיל את ריכוזיות האנרגיה נטו הנצרכת מעבר לרמה הניתנת היום, באמצעות החלפת המספוא הגס בגרעינים עמילניים, משום שכך ייפגעו החיידקים מפרקי התאית בכרס, נעכלות דופן התא הצמחי וייצור שומן החלב, והדבר כרוך בסיכון בריאותי לפרה עקב אצידוזיס תת קליני ו(או) קטוזיס . לעומת זאת החלפת חלק מהמזון הגס שבמנה בחומרי לוואי עתירי דופן ראשונית, עשויה להביא לשיפור האכילה והייצור של חלב ורכיביו. קונספציה זו נבחנה בהצלחה בפרויקט קודם שמצא כי מנה בה הוחלף שליש מהמזון הגס במזון עתיר דופן ראשונית הביאה בפרות חלב הנמצאות באמצע וסוף התחלובה לגידול בצריכת המזון ובתנובת החלב והחמ"מ. מצב זה התקיים בתנאים של העדר צינון כאשר הפרות נמצאו בעקת חום, בתנאי צינון מיטבי בקיץ ובתנאי מזג אויר אביבי. הפרויקט הקודם נערך על מספר מוגבל של פרות המצויות מעבר לשיא הלקטציה שלהן. לעומת זאת, בתחילת התחלובה מיד לאחר ההמלטה מצויה הפרה תחת עומס מטבולי גדול, צריכת המזון שלה נמוכה ומאזן האנרגיה שלילי.
מטרות המחקר:
מטרות המחקר הייתה לבחון האם ממשק ההזנה המוצע המבוסס על הכללת דופן תא ראשוני במנת הפרות כתחליף למזון גס עשוי לשפר את נעכלות המנה וצריכת המזון וע"י כך להגביר את יצור החלב ורכיביו בקיץ. התוספת בצריכת המזון והשיפור בנעכלות עשויים להביא לשיפור במאזן האנרגיה של הפרות, להקטנת פרוק הרזרבות הגופניות לאחר ההמלטה וכתוצאה מכך לשיפור במדדי הפוריות והפרעות מטבוליות לאחר ההמלטה כולל קטוזיס. ממצאי ניסוי זה עשויים לתרום להבנה טובה יותר של יחסי הגומלין בין הזנה ויצור החלב ותאפשר בעתיד שיפור ביצועי הפרות. לצמצום מחלות ההמלטה ולשיפור בביצועי הפרות (חלב ומוצקים ופוריות) עשויה להיות תרומה מקצועית וכלכלית לרפת.
התועלת הצפויה מביצוע המחקר:
התוספת בצריכת המזון והשיפור בנעכלות עשויים להביא לשיפור במאזן האנרגיה של הפרות, להקטנת פרוק הרזרבות הגופניות לאחר ההמלטה וכתוצאה מכך לשיפור במדדי הפוריות והפרעות מטבוליות לאחר ההמלטה כולל קטוזיס.
מידת ההתאמה של המחקר לתחומי העדיפויות של צוות ההיגוי:
המחקר המוצע עונה על היעדים הבאים:
א. צמצום העונתיות ביצור החלב
ב. ייעול יצור החלב.
תוכנית המחקר ושיטות ניסיוניות:
הניסוי התבצע במהלך חודשי החורף (נובמבר-ינואר). הפרות חולקו בזוגות לקראת ההמלטה לשתי קבוצות הזנה. קבוצה אחת קבלה בליל ביקורת שהכיל 18.7% NDF ממזון גס, ואילו הקבוצה השנייה קיבלה בליל ניסוי הדומה לביקורת בתכולת המזונות העמילניים והחלבון, אשר בו הוחלף שליש מהתחמיץ בקליפות סויה כך שהבליל הכיל רק 12.8% NDF ממזון גס. הרכב הבלילים ותכולות המנות כמוצג בטבלה1 ו-2. נבחנו במשך שלושה חודשי התחלובה הראשוניים – תנובת חלב והרכבו, והמצב הגופני והבריאותי של הפרות. כמו כן, נעשה מעקב פיסיולוגי אחריהן כולל מדדי פוריות ותחלואה, ונקבע צריכת המזון של הפרות על בסיס פרטני.
אבני דרך בהן צופה החוקר לעבור במהלך תקופת המחקר:
ממצאי ניסוי זה עשויים לתרום להבנה טובה יותר של יחסי הגומלין בין הזנה ויצור החלב ותאפשר בעתיד שיפור ביצועי הפרות.
תוצאות:
טבלה 1. תכולות המנות והרכב הבלילים .
טבלה 2. הרכב הבלילים על בסיס ח"י.
טבלה 3. נפחיות הבלילים, שיעור התפלגות אורך הסיב, וערכי pH בכרס.
טבלה 4. מוליכות בחלב, פעילות וימים עד ייחום ראשון בשני הטיפולים.
טבלה 5. צריכת מזון (ק"ג/ח"י לפרה ליום), ומדדי היצור הממוצעים בשני הטיפולים.
תרשים 1. הערכת המצב הגופני של הפרות בשני הטיפולים.
תרשים 2. תנובת החלב וצריכת המזון של הפרות בשני הטיפולים.
סיכום
הממצאים מראים שהיה הבדל מובהק בין שתי המנות בנעכלות הפוטנציאלית in vitro של החומר היבש, ומרכיב ה NDF במנה, והבדל זה בנעכלות ה NDF של שתי המנות אף התרחב כשנמדד in vivo בפרות שניזונות ברמה של 4 כפולות קיום. מעניין לראות את הפחיתה הגדולה בשיעור של כ 22% בנעכלות הח"י ו 40-50% בנעכלות ה NDF בין ערכי הנעכלות האמיתית והפוטנציאלית בשני הטיפולים (טבלה 1). למרות הבדלי הנעכלות וההבדל בנפחיות הבליל, לא נמצא הבדל בין שני הטיפולים התזונתיים בכל הנוגע לשינוי משקל גוף והמצב הגופני של הפרות בתקופת הניסוי, בpH של נוזלי הכרס ובפרמטרים הקשורים לבריאות הפרה הכוללים את מוליכות החלב, הפעילות (צעדים/שעה), ושיעור התחלואה במחלות מטבוליות (טבלה 3, 4 ו-5; תרשים 1). השפעת ההבדלים בין המנות בנעכלות ובנפחיות הביאה לתוספת מובהקת בשיעור של 6.8% בצריכת המזון ע"י הפרות שקבלו את מנת הניסוי, ובעקבותיה חל גידול של 7.4% בתנובת החלב, 9.3% בתנובת החלב מושווה שומן (חמ"ש) ו 7.2% בתנובת החלב מושווה מחיר (חמ"מ). ריכוז החלבון בחלב בפרות בקבוצת הניסוי היה נמוך יחסית, אך תנובת החלבון הייתה דומה לזו של קבוצת הביקורת (טבלה 5). לא נמצא הבדל בנצילות המזון ליצור חלב בין שני הטיפולים התזונתיים למרות הבדלי הנעכלות שבין שתי המנות (טבלה 5). ההפרש בצריכת המזון וביצור החלב היה קבוע וקונסיסטנטי בכל מהלך הניסוי (תרשים 2).
לסיכום, הזנה של פרות בתחילת התחלובה בחומרי לוואי עתירי דופן תא ראשונית פריקה כתחליף למזון גס הביאה לשיפור מובהק בנעכלות, בצריכת המזון, וביצור החלב והחמ"מ במהלך 12 השבועות הראשונים לאחר ההמלטה ללא שינוי ברזרבות הגופניות, בשיעור התחלואה מחלות מטבוליות לאחר ההמלטה, ונתקבלה התפלגות דומה בחזרה לפעילות שחלתית תקינה (מועד ביוץ ראשון) המעיד על מאזן אנרגטי דומה בין שני הטיפולים.
למעלה
