מחבר: יאיר להב – פיזיולוג, דיאטן קליני, מחנך גופני
בית הספר למדעי התזונה פקולטה רחובות, האוניברסיטה העברית. מרכז להב לתזונה ופעילות גופנית
בשנים האחרונות מתמקדים מרבית המחקרים בהארכת תוחלת חיים בריאה, תוך שמירה על תפקוד מלא ובריא. שמירה על מסת השריר משמשת חלק מהאסטרטגיה התורמת לתוחלת חיים בריאה, וזאת מעצם השפעתה על תנועה, על בריאות מטבולית ורגישות לאינסולין, על קיצור זמן אשפוז בבית חולים, וכן השפעה מיטיבה על תפקוד יומי ותוחלת חיים בגיל השלישי.
בחלוף השנים מתרחשת ירידה טבעית במסת השריר ובכוח – תופעה המכונה סרקופניה. איבוד רקמת השריר וירידה בכוח מגדילים את הסיכוי לנפילה, לשברים, לאיבוד יכולת התנועה והעצמאות, ולגידול בשיעורי התמותה. מעבר לתרומה הבריאותית, לשמירה על מסת השריר, ואף להעלאתה, חשיבות בקרב אוכלוסיית הספורטאים (1, 2).
בשנים האחרונות מצביעים מחקרים רבים על כך שמסת שריר תלויה בסינתזת חלבון (MPS) ובפירוק חלבון בשריר (MPB). הפער בין השניים יקבע את השינוי נטו במסת החלבון (NPB). עלייה בכמות החלבון בשריר תעיד על NPB חיובי, בעוד ירידה בכמות החלבון, כפי שמתרחש בסרקופניה, תעיד על NPB שלילי.
לאימון גופני, ובעיקר לאימוני התנגדות ((Resistance exercise training המשולבים בצריכת חלבון בכמות ובסוג מתאימים, עשויה להיות השפעה על MPS, ומכאן לעלייה במסת השריר (היפרטרופיה) (3).
במאמר זה אציג את עיקרי הממצאים שבחנו את נושאי צריכת חלבון בשילוב אימוני התנגדות והשפעתם מסת שריר.
גיל הוא גורם סיכון להתפתחות מחלות כרוניות ובכללם מחלות לב וכלי דם, סוכרת, סרטן וירידה ביכולת התנועה. ההמלצות הבריאותיות להפחתת הסיכון ללקות במחלות כרוניות מדגישות ביצוע של 150 דקות פעילות אירובית מתונה בשבוע או 75 דקות של פעילות בעצימות גבוהה. מממצאי מחקרים עולה כי לאימוני כוח השפעה מיטיבה כפעילות אירובית, ו לעיתים נמצא כי לאימוני התנגדות יתרון על פניהם (4).
הבסיס הביולוגי להשפעת אימון גופני על שינויים פנוטיפיים ברקמת השריר מבוסס על עלייה בביטוי של mRNA המעלה ומזרז תרגום חלבון שבסופו של דבר יתבטא בעלייה בתכולת החלבון בתא. אימון אירובי מאופיין בעלייה בחלבונים ובפקטורי שִעתוק המעורבים בשרשרת הובלת אלקטרונים ושימוש בשומן (5). אימוני התנגדות מאקטב ומזרחן חלבון mTORC1 מעודדים עלייה ביעילותם ובתפוקתם של ריבוזומים, ביוגנזה של ריבוזומים, תרגום ליצירת חלבון ו MPS. נמצא כי אימון כוח מאקטב mTORC1 למשך כ-18 שעות, אך ייצור הריבוזומים ועמו סינתזת החלבון נמשכים 36 שעות (6).
אימון כוח אקוטי מעודד MPS אך צריכת חלבון לאחר האימון מאפשרת עלייה ב NPB ועלייה בתכולת החלבון בתא שריר (7). סינתזת החלבון עולה במשך שעות מסיום אימון כוח ורגישותם של סיבי השריר לתהליכים אנבוליים נשארת גבוהה במשך 48-24 שעות (8).
עלייה ב MPS, בשלבים הראשונים של אימון כוח, אינה מעידה בהכרח על תוספת חלבון בשריר והיפרטרופיה, זאת מאחר שבשלבים הראשונים מתרחשים תהליכי תיקון בחלבונים מבניים שעוברים תהליכי MPB וMPS מואצים, והצטברות חלבון, שגורמת לעלייה במסת שריר, מתרחשת כעבור כמה שבועות כאשר הנזק השרירי מופחת (9).
אחד ההסברים לממצאים אלו נעוץ בעובדה שבשבועות הראשונים מתרחשת עלייה בצפיפות המיופיברילים – עובדה שאינה מאפשרת לזהות עלייה בחתך הרוחב הפיזיולוגי של סיב שריר, בעוד בדיקה, המבוססת על עלייה בנפח שריר וחתך רוחב של כלל השריר כפי שמבוצע באמצעות MRI, עשויה להראות עלייה במסת שריר בשל הצטברות נוזלים (10).
נמצא כי אימוני התנגדות, המשולבים בתזונה נכונה בדגש על כמות מספקת של חומצות אמינו, מעלים סיגנלים בתא ונחשבים אסטרטגיה יעילה ליצירת היפרטרופיה.
עומס מכני המופעל בצורה סיסטמית על רקמת השריר, וצריכת חלבון אחריו, מאפשרים עלייה בסינתזת החלבון התלויה בין היתר בעצימות האימון, בנפחו ובתדירות הגירוי של רקמת השריר. התגובה האנבולית בולטת בהטרוגניות: בעוד חלק מהמתאמנים מראים שינויים זניחים במסת השריר, חלק אחר עשוי להוסיף כ-10% למסת הגוף הרזה (11, 12). בהעדר חומצות אמינו עולה MPB על 'MPS כדי לאפשר שימוש בחומצות אמינו למטרות אנרגיה. לפיכך, אחד ממרכיבי הארוחה, בעלי השפעה על MPS בסיום אימון התנגדות, הוא כמות וסוג החלבון.
איור 1: מתאר את הסיגנלים המאפשרים עלייה בשיפור תרגום mRNA ועלייה בתפוקת התרגום. העלייה ב MPS נקבעת על ידי עלייה בקצב תרגום של mRNA על ידי ריבוזומים (translational efficiency), ועלייה במספר הריבוזומים הזמינים לתהליכי תרגום וסינתזת חלבון. הגורם המרכזי המאפשר זאת הוא חלבון עם מסוג ותכולת חומצות אמינו המאפשרות העברת סיגנלים בתא ושפעול קינזות mTOR.
אימוני התנגדות עם חומצות אמינו מאפשרים עלייה ביכולת לסנתז חלבון; אימוני כוח מאפשרים סינתזת תאי לוין SC (satellite cell) המעודדים ייצור גרעינים בתא השריר המעלים את תפוקת התא לסנתז חלבון (13).
כאמור, בסיום אימון התנגדות עולה שִחלוף החלבון למשך 48-24 שעות, שחלוף החלבון המחושב אלגברית בין MPS ל MPB יקבע בסופו של דבר אם יתרחשו עלייה או ירידה במסת השריר.
בהעדר חומצות אמינו אקסוגניות יהיה ה NPB שלילי, ולפיכך יספק האפקט הסינרגיסטי, בין אימון התנגדות לצריכת חומצות אמינו, סביבה אנבולית שתתמוך בהיפרטרופיה (7, 14).
המחקרים הראשונים שבדקו עלייה ב MPS השתמשו בחומצות אמינו והם מעלים כי מתן 12-6 גרם חומצות אמינו הכרחיות מאפשר עלייה מקסימלית ב NPB (15). המחקר הראשון (16), שבדק יחס מינון תגובה של צריכת מזון מלא והשפעתו על סינתזת חלבון בסיום אימון כוח, כלל גברים במשקל ממוצע של כ-86 ק"ג. הנחקרים התבקשו לבצע תרגילי התנגדות לשרירי הרגליים ובסיום צרכו חלבון ביצים. נמצא כי מתן 5 ו-10 גרם לעלייה ב MPS, אך 20 גרם גרמו לעלייה מקסימלית שהגיעה לשיא שלא השתנה עם מתן 40 גרם חלבון. במחקר אחר (17) צרכו 48 גברים 0.53 גרם/ק"ג חלבון כחלק מארוחת בוקר. כעבור שלוש שעות ביצעו אימון התנגדות לקבוצת שרירי רגליים, ובסיום כ-4 שעות מארוחת בוקר צרכו המתאמנים 0, 10, 20, 40 גרם חלבון מי גבינה. ממצאי המחקר הצביעו על עלייה מקסימלית ב MPS בקרב אלה שצרכו 20 גרם חלבון, עדות לכך שארוחה או צום לפני לא השפיעו על MPS.
לאור הממצאים ניתן להצביע על כ-20 גרם חלבון ככמות שבה ניצול החלבון מקסימלי, ומעליה מתרחש חמצון ליאוצין – מדד שנטען לגביו כי הוא עומד בקו לינארי עם ירידה בניצול חלבון למטרות MPS. לכן אפשר לתרגם את הממצאים לערך יחסי המשקלל את משקל הגוף ולהמליץ על צריכת חלבון של 0.24 ̴ גרם חלבון/ק"ג משקל גוף בסיום אימון התנגדות (למתאמנים במשקל "ממוצע" של כ-85 ק"ג).
החישוב מוביל להמלצה כללית – one-size-fits-all, אם כי מתברר כי בקרב חלק מהנחקרים התרחשה עלייה ב MPS עם צריכת חלבון גבוהה יותר. אנליזה של מחקרים העלתה שונות בין-אישית והעלתה כי הממוצע לצריכת חלבון ראוי שיעמוד על כ-0.31 גרם/ק"ג משקל, כמתואר בגרף 1 (18, 19).
המחקרים שבדקו את צריכת החלבון בסיום אימון כוח השתמשו בפרוטוקול אימון שאינו נפוץ בקרב מתאמנים (16, 17). לרוב מבצעים המתאמנים אימון התנגדות לכל קבוצות שרירי הגוף.
מחקר עם תובנות מעשיות (20) נערך על בחורים צעירים בעלי מסת גוף רזה שונה 59 מול 79 ק"ג LBM. בסיום האימון צרכו המתאמנים 20, 40 גרם חלבון מי גבינה. נמצא שהשפעת החלבון על סינתזת חלבון הייתה זהה ללא קשר למסת הגוף הרזה. זאת ועוד, קבוצת ה-40 גרם חלבון הראתה עלייה גבוהה יותר ב MPS – ממצא שהיה ניתן להסבירו בעובדה שכלל שרירי הגוף קיבלו גירוי בפרוטוקול האימון, אך הוא אינו נתמך בסקירה שנערכה בנושא ומצאה שלמסת השרירים הפעילה השפעה קטנה על צריכת החלבון בסיום אימון (19).
צעירים ומבוגרים מגיבים לאימוני כוח, ותגובתם מואצת לאחר צריכת חלבון. אך בעוד בקרב צעירים הרגישות להעברת סיגנלים בתא גבוהה, נמצא כי בקרב מבוגרים התגובה לאימון ולצריכת חלבון מופחתת והרגישות לחומצות אמינו גם היא פוחתת (22,21); כמו כן, שכיחות תופעת הסרקופניה עולה בגיל השלישי והגירוי ל MPS פוחת.
כדי לשמור ואף לבנות רקמת שריר, קיימת חשיבות רבה לצריכת חלבון נאותה בכמות ובאיכות שיאפשרו MPS אופטימלי. הממצאים מצביעים על צורך מוגבר של חלבונים בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי ו כדי לאפשר סינתזת חלבון אופטימלית, ממומלץ לצרוך 0.4-0.35 גרם/ק"ג בכל ארוחה (23,22).
*גרף מספר 2 מציג את כמות החלבון המומלצת לצריכה בסיום אימון כוח בקרב מבוגרים (18).
בין שלושה סוגי החלבון המצויים בשימוש במחקר – חלבון מי גבינה, חלבון סויה וחלבון קזאין – קיים באופן טבעי שוני איכותי. בחלק ניכר מהמחקרים, שבדקו את השפעת החלבון על MPS, השתמשו בחלבון עשיר בחומצות אמינו הכרחיות דוגמת חלבון מי גבינה וביצים. כאשר נדרשו החוקרים לחלבון בעל ציון גבוה ובעל ספיגה מהירה הם השתמשו בחלבון מי גבינה (24).
חלבון מי הגבינה נמצא יעיל ביותר בגירוי סיגנלים המעודדים MPS (25). נראה כי MPS בסיום אימון מגיע למקסימום הודות לתכולת ליאוצין בחלבון הנצרך. כמות הליאוצין ב-25 גרם חלבון היא הגבוהה ביותר בחלבון מי גבינה, ביחס לסויה, ולכן יש לו יתרון בשפעול mTOR.
נמצא כי סף הליאוצין בחלבונים הנצרכים הוא כ-3 גרם (26). חלבונים עם תכולת ליאוצין כזו יגרמו לעלייה מקסימלית ב MPS, כך שתיאורטית, גם חלבון חיטה עשוי לסייע בתהליכי היפרטרופיה, אך כדי להגיע לסף ליאוצין דרושה כמות גבוהה ביותר של חלבון מהצומח, ביחס לחלבונים מן החי (27).
במחקרים הראשונים שבדקו השפעת חלבון על MPS בסיום אימון כוח השתמשו במשקאות בעלי תכולת חלבון וחומצות אמינו. באחרונה החלו לבצע מחקרים עם מזונות "רגילים" המכילים חלבון, מתוך הבנה שמזון הוא בחירה "נורמלית" (28, 29). אומנם קצב העלייה של חומצות האמינו בדם מהיר יותר כאשר נעשית השוואה לחלבון מי גבינה, אך קצב הספיגה אינו הגורם היחיד המשפיע על סינתזת חלבון בסיום אימון; נראה כי קיימים מרכיבים נוספים במזון שמצויים בסינרגיה ומשפיעים על סינתזת חלבון (30, 31).
להלן עיקרי ההמלצות בהתייחס לצריכת חלבון ואימון התנגדות (32):
יאיר להב 0528604000, Yairlah1@inter.net.il