אלרגיה למזון

תגובות שליליות למזון כוללות אלרגיה אמיתית למזון ואי-סבילות שאינה אלרגיה, למזון.
מה ההבדל בין אלרגיה למזון לבין אי-סבילות למזון ?
המונח אלרגיה למזון מתייחס לקבוצה של תגובות בלתי תקינות או מוגזמות , של מערכת החיסון, למרכיבים מסוימים במזון.
המונח אי-סבילות למזון משמש לתיאור תגובות בלתי תקינות של הגוף למזון או לתוספי מזון, אך ללא מעורבות של מערכת החיסון.
אלרגיה למזון
אלרגיה למזון היא תגובה שלילית למזון או מרכיב במזון, המערבת את מערכת החיסון.
מערכת החיסון, מזהה בטעות, את מרכיב המזון (בדרך כלל חלבון ), כחומר מזיק לגוף.
תגובות אלרגיות למזון, עלולות להיות מיידיות או דחויות ועלולות לגרום למגוון תופעות (ר` מסגרת). בשני המקרים, האלרגן (מרכיב המזון גורם האלרגיה ), יוצר קשר גומלין מידי עם מערכת החיסון, אך עיתוי התפרצות התופעות משתנה בין מספר דקות ל – 24 שעות לאחר צריכת המזון.הן עלולות להימשך 72-48 שעות או לעיתים אף יותר מכך.
תופעות של אלרגיה למזון הן ייחודיות ומשתנות בדרגתן, זמן ההתפרצות שלהן, מיקומן וכמות המזון הנאכל. התופעות יכול להיות שונות גם באדם מסוים וגם מאדם לאדם.
סוג מסוים של מזון עלול לגרום תופעות שונות לחלוטין, באנשים שונים הרגישים לו. סוגים שונים של מזונות, עלולים לגרום תופעות שונות, לאדם מסוים.
אנשים מאוד רגישים עלולים לפתח תגובה אלרגית רק על ידי נגיעה או על ידי הרחה של המזון הבעייתי ולעיתים, רק 1/5 כפית של המזון הבעייתי עלולה לגרום לתופעות חמורות ואף למוות.על מנת להגיע למסקנה שהתופעות החשודות מצביעות על אלרגיה אמיתית למזון, יש לזהות את המזון הבעייתי.
אלרגיה, מערבת תמיד נוגדנים שתפקידם לתקוף את מרכיב המזון הבעייתי ולבטל את פעולתו. לכן אפשר לאבחן אלרגיה רק באמצעות בדיקת נוגדנים, על-ידי רופא מומחה לאלרגיה.
חשוב ביותר לאבחן אלרגיה
על מנת להגיע למסקנה שהתופעות החשודות מצביעות על אלרגיה אמיתית למזון, יש לזהות את המזון הבעייתי.
אלרגיה, מערבת תמיד נוגדנים שתפקידם לתקוף את מרכיב המזון הבעייתי ולבטל את פעולתו. לכן אפשר לאבחן אלרגיה רק באמצעות בדיקת נוגדנים, על-ידי רופא מומחה לאלרגיה.
תכנית טיפול
לאחר שאובחנה אלרגיה אמיתית , ההימנעות המוחלטת מהמזון (או המזונות) הבעייתי, היא הטיפול הידוע היחיד.
מומלץ להיעזר בתזונאי(ת), בתכנון תזונה בריאה, על אף קיומן של המגבלות התזונתיות.
בזמן רכישת מזון, חשוב לבדוק מהם מרכיביו,מתוך תווית המזון הנמצאת על האריזה. מזונות מעובדים, עלולים להכיל מרכיבים של המזון הגורם לאלרגיה.
חשוב לשאול תמיד מהי תכולת המזון אותו מתכוונים לאכול, בכל מקום בו נמצאים.
יחד עם זאת, על אף הזהירות הננקטת, לעיתים קיימות שאריות של המזון הבעייתי, במזונות שאינם בעייתיים (לדוגמה : שאריות של בטנים בשוקולד שאינו אמור להכיל בטנים ) . לכן חשוב להכיר את התסמינים ולהתמודד איתם על פי הצורך.

• בין המזונות הידועים כגורמים לאלרגיה נמצאים בטנים ואגוזים שונים כמו :שקדים, פקאנים, ואגוזי מלך, חלב פרה, סויה, חיטה, ביצים ודגים. מזונות אלה גורמים ל – 90 אחוזים, מכל תגובות האלרגיה למזון.
• תופעות של אלרגיה למזון כוללות : פריחה בעור, גירוד (בכל חלק בגוף), עקצוצים בפה, התנפחות (של כל חלק בגוף), עיניים אדומות ודומעות, נזלת, שיעול, נשימה מאומצת, התכווצות בגרון, קושי בנשימה, סחרחורת,קשיי בליעה,הקאה, שלשול, עוויתות בטן, התעלפות או איבוד ההכרה והלם אנפילקטי.
• הלם אנפילקטי הוא תגובה אלרגית קיצונית ומסכנת חיים אשר עלולה לגרום לבצקת, היצרות בדרכי הנשימה, ירידה מסוכנת בזרימת הדם ולעיתים מוות. הלם אנפילקטי עלול להופיע בין 5 עד 15 דקות, לאחר צריכת המזון גורם האלרגיה, או להתפתח במשך מספר שעות.
אי-סבילות למזון
כאמור לעיל, המונח אי-סבילות למזון משמש לתיאור תגובות בלתי תקינות של הגוף למזון או לתוספי מזון, אך ללא מעורבות של מערכת החיסון.
קיימים מספר סוגים של אי-סבילות למזון.
דוגמאות :
אי-סבילות למזון עלולה להיגרם כתוצאה מפירוק בלתי תקין של רכיבים במזון כמו סוכר החלב, לקטוז.(ר` פירוט בהמשך).
חומרים מסוימים במזונות כמו טירמין בבירה, יין אדום, גבינה צהובה ובשרים מעושנים, עלולים לגרום למיגרנה.
מונוסודיום גלוטמאט המוסף לאבקות מרק, נקניק, בשר מעובד, רטבים, תערובות של תבלינים, ירקות משומרים או קפואים עלול לגרום לכאבי ראש, עוויתות בטן, סומק בפנים ובצוואר, הזעה, צריבה מסביב לפה ואף כאבים בחזה.
מחלת הצליאק נובעת מרגישות לגליאדין שהוא מרכיב של הגלוטן הנמצא בחיטה, שיבולת שועל, שיפון ושעורה (פירוט בהמשך).
אי-סבילות ללקטוז
מהי אי-סבילות ללקטוז ?
אי-סבילות ללקטוז היא חוסר היכולת לעכל כמויות משמעותיות של לקטוז, הסוכר העיקרי בחלב.
חוסר היכולת לעכל לקטוז, נובע ממחסור באנזים לקטאז, הנוצר באופן תקין על ידי תאים במעי הדק.
הלקטאז מפרק את סוכר החלב, לסוכרים פשוטים יותר (גלוקוז וגלקטוז), היכולים להיספג אל זרם הדם.
אם סוכר החלב אינו מתפרק במעי הדק, הוא מגיע למעי הגס ועלול לגרום לתופעות כמו : התנפחות הבטן, גזים, כאבי בטן, בחילה ושלשול.
לא כל אדם הסובל ממחסור באנזים , ירגיש תופעות אלה אך מי שסובל מהן הוא בעל אי-סבילות ללקטוז.
התופעות מתחילות כ–30 דקות עד שעתיים לאחר צריכת חלב או מאכלים המכילים לקטוז. חומרתן תלויה בכמות הלקטאז במעי הדק ובכמות הלקטוז היכולה להתפרק.
מהם הגורמים לאי-סבילות ללקטוז ?
חלק מהסיבות לאי-סבילות ללקטוז, ידועות היטב.
מחלות הפוגעות במערכת העיכול ובמעי הדק, מפחיתות את ייצור הלקטאז.
במקרים נדירים, תינוקות נולדים ללא היכולת לייצר את האנזים.
בחלק מהאנשים, מחסור בלקטאז, מתפתח באופן טבעי, במשך השנים אך רבים אינם חשים בתופעות המחסור עד להגיעם לגיל מתקדם.
חוקרים זיהו מרכיב תורשתי אשר עשוי לסייע בפיתוח בדיקה לזיהוי האנשים בעלי אי-סבילות ללקטוז.
כיצד מאבחנים כיום אי-סבילות ללקטוז ?
אחת האפשרויות היא מבחן הסבילות ללקטוז.
הנבדק, הנמצא בצום לפני הבדיקה, שותה נוזל המכיל לקטוז. לאחר מכן, במרווחים של שעתיים, נלקחות דגימות דם, לצורך בדיקת רמת הסוכר גלוקוז ( תוצר הפירוק של הלקטוז ) בדמו של הנבדק.
אם הלקטוז אינו מתפרק באופן מושלם, רמת הגלוקוז בדם אינה עולה ובכך מאשרים קיום של אי-סבילות ללקטוז.
אפשרות נוספת היא לבדוק את כמות הגז מימן, בדמו של הנבדק.
אם הלקטוז מגיע למעי הגס- בלתי מפורק – חיידקים במעי מפרקים אותו ובתהליך נוצרים מספר גזים וביניהם מימן. המימן נספג אל זרם הדם, מגיע לריאות ונפלט בנשיפה.
בבדיקה זו, הנבדק שותה משקה המכיל לקטוז ונשימתו נבדקת במרווחים קבועים.
רמות עולות של הגז מימן בנשיפה, מעידות על כמות גבוהה של לקטוז בלתי מפורק שהגיע למעי הגס.
למה חשוב לטפל באי-סבילות ללקטוז ?
חלב ומוצרי חלב הם חלק חשוב מהתזונה שלנו ומספקים רכיבי תזונה חיוניים.
החשוב שבהם הוא הסידן.
הסידן חיוני לצמיחת העצמות, להתחדשותן ולתיקונן לאורך כל החיים.
מחסור בסידן עלול להוביל לעצמות דקות ושבירות, מצב הנקרא אוסטיאופורוזיס. לכן, גם במצב של אי-סבילות ללקטוז, חשוב לדאוג לאיזון התזונה היומית ולקבל את כמות הסידן הנחוצה לגוף.
עד גיל 19 אנחנו זקוקים ל–1,300 מיליגרם סידן ליום ולאחר מכן, עד גיל 50 אנחנו זקוקים ל–1,000 מיליגרם סידן ליום.
בתכנון הארוחות היומיות, חשוב להבטיח צריכה יומית מספקת של סידן.
כיצד מטפלים באי-סבילות ללקטוז ?
למרבה המזל, קל באופן יחסי, לטפל באי-סבילות ללקטוז.
לא קיים טיפול המאפשר לשפר את ייצור האנזים לקטאז אך ניתן לטפל בתופעות המחסור, באמצעות התזונה.
רוב האנשים אינם צריכים להימנע לחלוטין מצריכת לקטוז אך קיים שוני בכמות
הלקטוז שכל אדם יכול לצרוך: האחד יסבול מתופעות לאחר שתיית כוס קטנה של חלב, ואחר יכול לשתות כוס חלב ללא כל תופעות, אך אם ישתה כמות גדולה יותר, יתחיל לסבול מהתופעות שהוזכרו.
בדרך כלל, אנשים עם אי סבילות ללקטוז יכולים לצרוך כמות של 10-8 גרם לקטוז, הכמות שמכילה כוס אחת של חלב.
יוגורט (ובעיקר יוגורט `ביו`,מכיל כמות קטנה יותר של לקטוז לעומת חלב, עקב פעילותם של החיידקים המפרקים את הלקטוז. חלק מהחיידקים מייצרים את האנזים לקטאז.
גבינות קשות מכילות כמות כמעט אפסית של לקטוז, המתמעט במהלך תהליך הייצור וההבשלה שלהן.
כדאי לצרוך מוצרי חלב בצירוף למזונות נוספים ולא על קיבה ריקה.
ספיגה איטית יותר של המזון, מאפשרת לכמות גבוהה יותר של לקטוז, להתפרק.
זו גם הסיבה לכך שכמות שומן גבוהה יותר במזון, משפרת את הסבילות ללקטוז.
אנשים המגיבים גם לכמות קטנה ביותר של לקטוז, יכולים לאכול מוצרי חלב, וליטול יחד איתם טבליות לקטאז, הניתנות לרכישה בבית המרקחת.
בנוסף, ניתן לשתות חלב דל-לקטוז,המכיל את כל רכיבי התזונה הנמצאים בחלב רגיל.