גידול הפרה בארץ

רפת החלב בישראל מונה כ- 120 אלף פרות, ומבוססת בעיקר על גזע הולשטיין-פריזי- ישראלי שמקורו בהולנד וגרמניה. גזע זה מניב תנובת חלב גבוהה ויחד עם זאת מצטיין בעמידות גבוהה לתנאי הארץ. כמו כן מהווה גזע זה את המקור העיקרי לבשר-בקר טרי בישראל כאשר הוא מספק כ- 30 אלף פרות וכ- 50 אלף עגלים לאחר פיטום.
בשנות השישים נפסק יבוא בקר לארץ מאחר והעֶדֶר המקומי החל לספק את כל הצרכים של האוכלוסייה, ואף למעלה מזה. בשל הגידול הרב בתנובה אף הוטלו על היצרנים מכסות-ייצור מוגדרות, כדי למנוע עודפים.
הבקר בארץ נחשב כיום לעדר בעל תנובת חלב שנתית ממוצעת לפרה גבוהה ביותר.
הישגים אלה הם פרי מאמץ עקשני ומתמשך של מגדלי הבקר בטיפול, בהזנה, בטיפוח עקבי של הבקר, בהקפדה על בריאותו ובמחקר מקדם של ענף הבקר לחלב.
תנאי הגידול בארץ הם קשים מאוד. סיבה אחת היא המזון. מאחר והבקר מטבעו אוכל עשב (מזון גס , ירק, שחת, תחמיצים ועוד) מתעוררת בעיה בארץ, מאחר ובשל מגבלות קרקע ומגבלות מים מזון זה אינו מצוי בכמות הדרושה לבקר. סיבה נוספת היא, שסביבתנו אינה מפותחת דיה ועובדה זו מהווה מקור להדבקה במחלות שונות. וסיבה שלישית היא תנאי האקלים שאינו נוח לבָּקר האירופאי, המורגל במזג אוויר השורר בארצות מוצאו.

אבל, על אף תנאים מגבילים ומקשים אלה, בזכות תושייתם של מגדלי הבקר בארץ נמצאו פתרונות למגבלות הטבעיות של הארץ, ופותחו שיטות הזנה מתקדמות ומתוחכמות במקום המרעה הטבעי החסר.
הזנת הבקר בארץ אחידה כל חודשי השנה, בשונה מארצות אירופה, ומתבססת ב – 70% על מזון מרוכז ורק ב – 30% על מזון גס. המזון המרוכז מורכב מגרעינים , כוסבה, גרעיני כותנה, גרגרי מספוא, שעורה, תירס, או סורגום, חיטה וחומרי לוואי שונים.
תוכניות ההזנה ברפת הישראלית נערכות כיום ע`י מחשבים, כשהמתכנתים מביאים בחשבון הן את צרכי הבקר והן את צרכי המשק ואפשרויותיו.
פרות הרגישות למחלות מסוימות נתונות לביקורת וטרינרית קפדנית, כדי שלא תשפענה לרעה על הרפת שלהן וכן על ענף רפת החלב כולו. משום כך רשומים כ- 60% מהעדרים המאורגנים בארץ בספר העדר הארצי ורמת הייצור של החלב במשקים נבדקת בקפדנות ע`י המועצה לענף החלב, בהתאם להנחיות ולהוראות של משרד החקלאות. בדיקות רפואיות של הפרות מבוצעות ע`י השירות הוטרינרי ו`החקלאית` (קופת חולים של הפרות) לפי התקנות לשמירה על בריאות הציבור.

במשקים המושביים בארץ חולבים את הפרות, בדרך כלל, פעמיים ביממה בין השעות 5-7 בבוקר ובין השעות 4-6 אחר הצהרים. בקיבוצים חולבים את הפרות שלוש פעמים ביום. עבודת הידיים הרבה שאפיינה את מלאכת החליבה בעבר, שוב אינה נחוצה ברפתות של ימינו. עתה נעשית החליבה בצורה מכנית ע`י מכשור אוטומטי חדיש, המופעל ברפת, או במכון-חליבה.

כ- 60% מתנובת החלב הארצית באים מלמעלה מ- 180 משקים שיתופיים- קיבוצים ומושבים שיתופיים. לאלה יש עדרים גדולים, המונים כל אחד בממוצע 300 פרות חולבות. כ-38% מתנובת החלב הכללית מיוצרים בכ- 1400 משקים משפחתיים, המצויים בתוך כ- 135 מושבים. הרפתות המשפחתיות מונות בממוצע 30 פרות כל אחת, אך יש ביניהן גם רפתות גדולות, שהן בדרך כלל שותפויות של שני משקים ומונות כ- 150 פרות.
עדר הבקר-לבשר בישראל מונה כ- 50 אלף ראשי בקר במרעה וכמה מאות ראשי בקר במכלאות. מאז הקמתו של העדר, בשנותיה הראשונות של המדינה, עבר הענף שורה של תהליכים מקצועיים עד להתייצבות יחסית שחלה בעשרים השנים האחרונות.