השפעת מקורות הסיב על צריכת המזון של עגלות הרות

מטרת העבודה: בחינת השפעת שילוב של מזונות לוואי עתירי NDF, שאינם מזון גס, על צריכת המזון של עגלות בוגרות.

מהלך העבודה: כללי – העבודה בוצעה ברפת הפרטנית (מנהל המחקר החקלאי, בית דגן) המאפשרת מעקב יומי אחר צריכת המזון של כל בע"ח. 12 עגלות הרות חולקו לזוגות על פי גילן ומשקלן הגופני והופרדו אקראית לשתי קבוצות. נתוני הפתיחה של גיל ומשקל גוף היוף 510 יום ו-454 ק"ג לקבוצה ראשונה ו-509 יום ו-434 ק"ג לקבוצה השניה. העגלות שוכנו יחדיו באותה סככה, צוידו באמצעי זיהוי לפתיחה של אבוס פרטני. מים ניתנו חופשית. נתוני אקלים התקבלו מהשירות המטאורולוגי, בית דגן. טיפולים תזונתיים והאבסה – קבוצת הביקורת (קבוצת הבליל) ניזונה מבליל עגלות של מרכז מזון יבנה. במנת הטיפול (קבוצת הפרמיקס) הוחלף שליש מהבליל (ע"ב ח"י) בפרמיקס המכיל חומרי לוואי עתירי .NDF להלן הרכב מנת הבליל: קש חיטה, 32%; חציר חיטה, 4.5%; קש אפונה, 9%; פסולת חמניות, 13%, פסולת קפה, 3%; סובין, כ-10%; גלוטן פיד, 23.0%; גרעיני תירס, 4.5%; שונות, כ-.2% להלן הרכב הפרמיקס: קליפות סויה, 44.5%; סובין, 36.1%; קליפות בוטנים, 18.1%; שונות, כ-.1.5% המנות תוכננו להיות שוות חלבון (כ-12.5%), NDF (כ-59.0%), ואנרגיה (כ-1.37 מג"קל/ק"ג ח"י). מנת הבליל הכילה כ-45% מזון גס ואילו מנת הפרמיקס – 30% מזון גס. בליל העגלות סופק יומית. הפרמיקס הוכן מראש לכל תקופת העבודה. מנת הפרמיקס (שהכילה בליל+פרמיקס) עורבבה יומית לכל עגלה ביחסי בליל/פרמיקס קבועים. שתי המנות הואבסו בהאבסה חופשית תוך תיקון יומי של צריכת המזון/עגלה על פי שעור השאריות היומי (כ10%-5). העבודה נמשכה כחודשיים מתוכם למעלה מחודש לטובת לימוד העגלות לאכול באבוסים הפרטניים והרגלה למנות, ו-3 שבועות למדידה, איסוף נתונים ודגימות. 8 דגימות בליל, פרמיקס ושאריות מזון/עגלה נלקחו אחת לשבוע והוקפאו עד לבדיקות. העגלות נשקלו אחת לשבוע בשעה קבועה. ניתוח סטטיסטי של צריכת המזון נעשה בפרוצדורה GLM של SAS, תוך תיקון למשקל וגיל העגלה. בדיקה כימית של המנות והשאריות נערכה במעבדת one Dairy, איטקה, ניו-יורק.

תוצאות: צריכת המזון חושבה כסך המזון היומי שחולק/עגלה ממנו הופחתו השאריות היומיות/עגלה. התקבל שהעגלות שניזונו במנת הפרמיקס (בליל+פרמיקס) צרכו 12.3 ק"ג ח"י/יום בעוד שהעגלות שניזונו במנת הבליל צרכו 10.4 ק"ג ח"י/יום, בלבד; הפרש זה של כ-2 ק"ג ח"י נמצא מובהק (0.001=p). שעור השאריות הממוצע לא ניבדל בין שתי הקבוצות, 11.0 ו-11.5%, בהתאמה לקבוצת הפרמיקס וקבוצת הבליל, בהתאמה, ומצביע על רמת "הזנה חופשית" סבירה. צריכת המזון בתחילת העבודה (כ-% ממשקל הגוף), הייתה דומה בשתי הקבוצות (2.15%). צריכת המזון עם סיום העבודה, הייתה 2.65% ממשקל הגוף במנת הפרמיקס ו-2.35% במנת הבליל, ממצא המעיד על השפעה של הרכב המנה והמבנה הפיזיקאלי שלה על צריכת המזון, מעבר למשקל הגוף בלבד. נימצאה נטייה לקשר בין המבנה הפיזיקאלי של המנה, דהיינו שעור המזון הגס, לבין ריכוז החלבון וה-NDF של השאריות: ריכוז החלבון היה גבוה יותר, וריכוז ה-NDF היה נמוך יותר במנת הפרמיקס, המצביעה על יכולת ברירה (sorting) מועטה יותר.

מנתוני האקלים שנאספו מסתמן קשר שלילי בין צריכת המזון ועומס החום (THI). לסיכום: הרכב המנה והמבנה הפיזיקלי שלה הנם גורמים המשפיעים על צריכת המזון במנת עגלות. נראה שבמנת עגלות, קביעת צריכת מזון כאחוז ממשקל הגוף, הנו מדד לא מספק, ויש צורך להתחשב בגורמים נוספים כמו הרכב המנה. שימוש במזונות לוואי עתירי NDF כתחליף לליגנוצלולוזות, עלול לגרום לעליה בצריכת המזון, ובמשטר של "הזנה חופשית", לגרום להשמנה לא רצויה של העגלות.